ספר המכריע נ

1גרסינן בפרק רבי אליעזר דמילה מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי רבי אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת.

2איתמר כי אתא רבין אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר ואמרי לה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן הלכה כרבי אלעזר בן עזריה בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מערב שבת בין הרחצת כל גופו בין הרחצת המילה מפני שסכנה היא לו.

3כתב רב אחאי גאון זצוק"ל בפרשת וירא אליו ביום שלישי למילה מהו לחלל את השבת עליו דהלכתא כרבי אלעזר דאמר סכנה היא לו ומחמין לו חמין בשבת או דילמא הלכתא כרבנן דאמרי לאו סכנ' היא ואין מחמין לו חמין בשבת.

4ואם תמצא לומר הלכה כרבי אלעזר בן עזריה דאמר מחמין לו חמין בשבת להרחצת כל גופו או דילמא למילה בלבד תא שמע דכי אתא רבין אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר ואמרי לה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן הלכה כרבי אלעזר בן עזריה בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מערב שבת בין הרחצת מילה בין הרחצת כל גופו מפני שסכנה היא לו הנה רב אחאי גאון סובר דסכנה ממש היא.

5ומאי דתנן מרחיצין כל צורך הרחיצה תנן ואפי' להחם [ואע"ג דלפני מילה לא מישתמע הכי, כדבענן לפרושי אפילו הכי האי כי] דיניה והאי כדיניה.

6עוד כתב רב אחאי התם וגם בעל הלכות גדולות כתב בהלכות מילה וגם רבינו יצחק כתב בפסקיו היכא דאישתפוך חמימי' ואיבדור סממניה בתר דאימהיל סכנה היא ומחללינן עליה שבתא. וקשיא לי טובא דהכא שרינן להחם חמין בשבת.

7ובפרק הדר עם העכו"ם גרסינן ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה אמר להו לייתו ליה מיגו ביתאי א"ל אביי והא לא עירבו.

8ניסמוך אשתוף והא לא שתיפו לימרו ליה לעכו"ם דליזיל וליתי ליה אמר אביי בעאי לאיתובי למר ולא שבקן רב יוסף דאמר רב כהנא כי הוינן בי רב יהודא אמר לן בדאורייתא מותבינן תיובתא והדר עבדינן מעשה בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן תיובתא.

9בתר הכי אמר ליה מאי בעית לאותוביה דתניא הזאה שבות ואמירה לעכו"ם שבות מה הזאה שבות ואינה דוחה שבת אף אני אביא אמירה שבות ואינו דוחה שבת.

10אמר ליה ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה אלמא אפי' לאיתויינהו במבוי שאינו משותף אמרי כולהו רבה ורב יוסף ואביי.

11והכא היכי אמרי רב יוסף ואביי מפני שסכנה היא לו ושרי לחממן בשבת.

12ונראה לי לתרץ דודאי היכא דאימהול ואישתפוך חמימיה מחמין לו חמין בשבת מפני שסכנה היא לו אחר שנמהל וההוא עובדא לא מיירי אלא לפני המילה שאינו מסוכן עדיין דאע"ג דתנן מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה לאו דשתי הרחצאות שוות דרחיצ' דלאחר מילה דחייא שבת מפני שסכנה היא לו אבל רחיצה דמקמי מילה לא דחייא שבת דאכתי לא הוי מסוכן והיכא דאישתפוך חמימי' מקמי מילה לא מהלינן ליה משום דאי מהלינן ליה צריך לחלל עליו את השבת וכיון דאכתי לא אמהיל ולא איסתכן לא מהלינן ליה ומייתינן ליה לידי סכנה אלא דחינן ליה למחר והוי כמכשירין דמקמי מילה ולא דחו שבת ואפילו דרך מבוי בלא עירוב לא מייתינן ליה דומיא דאין מלין.

13תדע דהכי הוא דהא מדמה לה אביי להזאה והזאה מקמי מיעבד ולא עבדינן לה כי היכי דליעביד פיסחא אלא מידחי לפסח שני וה"ה הכי נמי הכא הבאת חמין דאמר אביי מקמי מילה היא דלא הוי מצו למימהל בלא חמין ומשום הכי הוה אסר אביי והוה בעי דתדח' מילה למחר.

14וכדברי מצאתי שגם רב אחאי גאון כתב א"נ בדלא חזי שרי מכשירין דקמי מילה אבל התם דאימהיל אישתפוך חמימיה ואיבדור סממניה סכנה היא ומחללין עליו את השבת התם הוא דאישתפוך חמימיה ואיבדור סממניה קודם דנימהול דאמרינן תדחה המילה למחר דלא איכא סכנה אבל היכא דאיתשור חמימיה ואיבדור סממניה לבתר דנימהול משום סכנתא מחללינן עליה שבתא. הנה שבפירוש מחלק רב אחאי גאון בין נשפכו קמי מילה לנשפכו אחר מילה.

15אבל בעל הלכות גדולות כתב בהלכות שבת מחמין חמין לחולה ולחיה ולקטן בשבת בין להשקותו בין להברותו ואין אומרים נמתין לו שמא יבריא אלא מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת.

16ואינו נראה לי כלל דהא בההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה דאסר לאייתויינהו אפילו דרך מבוי בלא עירוב כל שכן להחם לו בשבת וזו הברייתא של מחמין חמין לחולה בשבת בפרק יום הכפורים מייתינן לה ולא גרסינן התם אלא חולה בלחוד ולא קטן ומשום דסבר בעל הלכות גדולות דגם קטן לפני מילה מסוכן הוא כלאחר מילה כתב קטן עם חולה ולא היא דחילוק יש בחמין של קטן בין לפני מילה בין לאחר מילה כדפרישית.

17עוד כתב בעל הלכות גדולות אמר רבא קטן חולה מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת אמר רבא ואם בריא הוא למה ליה חמין להברותו אלא אמר רבא הכל אצל מילה חולים הם ואחד קטן בריא ואחד קטן חולה מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת. וקשיא לי טובא בגוה מההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה שאסרו להביאם אפילו דרך מבוי בלא עירוב.

18עוד נראה לי לומר דכל סוגיא דשמעתא אזלא דלא מחללינן עליה שבתא להחם לו חמין כלל דעד כאן לא שרינן ליה אלא רחיצת גופו אבל לא להחם לו חמין בשבת דהא מרחיצין קתני ולא מחמין.

19ועוד דתנן בין לפני המילה בין לאחר המילה דמשמע דין א' להם והיאך נוכל לחלק ביניהם ולומר רחיצה דקמי מילה לא דחי' שבת ולאחר מילה דחייה שבת אלא ודאי מוכח' מתני' דלא שרינן ליה אלא רחיצה בלחוד ולא שיעשה לו חמין בשבת והאי דאמר שהוחמו בשבת על ידי מזגו הוא והאי דקאמר מפני שסכנה היא לו לא סכנה ממש שנחלל את השבת שאין המילה מכה של חלל אלא לדחות מפניו הרחיצה שהיא איסור דרבנן ורב אחאי גאון ובעל הלכות גדולות ורבינו יצחק שמתירין היכא דאישתפוך חמימיה ואיבדור סממניה בתר דאימהיל שמחללין את השבת מפני שסכנה היא לו צריכין ראייה גדולה לדבריהם.

20ואינו נראה לי ההיתר שלהם לחלל עליו את השבת דכי היכי דמקמי מילה לא מחללינן כדמוכח בפרק הדר ה"ה הכי נמי לאחר המילה לא מחללינן דהכי תנן בין לפני המילה בין לאחר המילה דמשמע דינם שוה ודברי רבא שהביא בעל הלכות גדולות דאמר הכל אצל מילה חולים הן ואחד קטן בריא ואחד קטן חולה מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת.

21בפסחים בפרק אלו דברים הם והכי אמרינן התם השיב רבי עקיבא הזאת טמא מת שחל שביעי שלו בערב הפסח שחל להיות בשבת יוכיח שהוא מצוה והיא משום שבות ואינה דוחה את השבת גזירה שמא יטלנה בידו ויעבירנה ד' אמות ברשות הרבים וליעברם דהא שמעי' ליה לר' אליעזר דאמר מכשירי מצוה דחו שבת הני מילי היכא דגברא חזי אבל היכא דגברא לא חזי' ליכא חיובא עליה אמר רבא לדברי רבי אליעזר קטן בריא מחמין לו חמין להברותו ולמולו דהא חזי קטן חולה אין מחמין לו חמין להברותו ולמולו דהא לא חזי.

22פירוש קטן חולה דכל זמן שלא ירחיצוהו בחמין לא יראה למול ואם ירחצוהו יראה למול ולהכי קרי ליה חולה שהוא צריך להתחזק בחמין קודם מילה כדי שיוכל לסבול צער המילה אבל לא חולה ממש דאם כן לאו בר מילה הוא כלל כדתנן קטן החולה ממתינין לו עד שיבריא וכיון שבלא חמין אין ראוי למול ולא חל חיובא עליה ואין מחמין לו חמין בשבת.

23אמר רבא אי בריא חמין למה ליה אלא אמר רבא הכל אצל מילה חולים הם ולא שנא בריא ולא שנא חולה אין מחמין לו חמין להברותו ולמולו דהא לא חזי.

24כך מצאתי הגירסא כתובה בספרים וכך גורס גם המורה.

25ופירוש חולים הם כל זמן שלא נדיחנו בחמין ואפילו לרבי אליעזר צריך להיות מחמין לו חמין מערב שבת.

26ובעל הלכות גדולות שגורס מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת נראה לי דבריו בזה.

27וגירסת הספרים אינה נראה לי דהא כל דדמי חיובא עליה אם כן היאך צוה השם למול כל אדם יכול להפטר משום דלא רמי עלויהו חיובא ולא עברי בעשה אלא ודאי אע"ג דחולים הם כך צוה להחם ולמול כמו שצוה להביא איזמל ולמול וכיון שכך צוה בחול גם השבת דוחין והילכך מחללין גרסינן ולא דמיא מילתיה דרבא לרבה דרבה חילק בין בריאים לחולים והילכך יש לומר על בריאים רמי' חיוב' ולא על חולים.

28אבל רבא דאמר הכל חולים הם בעל כרחין הכי רמיא עלייהו חיובא בחול להחם ולמול והילכך גם בשבת מחממין אבל מיהו כל זה הוא אליבא דרבי אליעזר כדאמרי' התם בפירוש לדברי רבי אליעזר אבל לרבנן דאמר שאין המכשירין דוחין את השבת בודאי שאין מחממין חמין בשבת ומפני שקראו הקטן חולה נתן עליו בעל הלכות גדולות תורת חולה לחלל עליו את השבת ולא היא דלא נקרא חולה אלא שצריך להתחמ' לו חמין כדי להתחזק ולמול ולא שיהא מסוכן לחלל עליו את השב' כדין חולה המסוכן למות.