ספר המכריע סג

1גרסינן בפרק כל שעה תנן התם הסופגנים והדובשנין והאיסקריטין וחלת המסרת והמדומע פטורין מן החלה.

2כתב רבינו תם זצוק"ל נראה לי דהני דובשנין וסופגנין בלילתם רכה וליכא גלגול וטימטום ומשום הכי פטורי.

3וחלת המסרת נמי משום שדרכה במחבת וקאמר ריש לקיש דאין האילפס קובען לחלה וכדמפרש לקמן בהדביק ולבסוף הרתיח ורבי יוחנן אמר מעשה אילפס כי האי גוונא נמי חייבין דאפייתן בהדביק ולבסוף הרתיח קובען לחלה אבל בהרתיח ולבסוף הדביק כולי עלמא מודו דאפייתן קובעתן אבל חמה אינה קובעתן.

4וכן מוכיח בפרקא קמא דמסכת חלה דקתני בסיפא דההיא תחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחלתה סופגנין וסופה עיסה או תחלתה עיסה וסופה סופגנין חייבת בחלה וכן כולהו מסתמא ובמאי דפטר בריש' בין לריש לקיש בין לרבי יוחנן מחייב בסיפא ואפילו בחמה לרבי יוחנן ובהדביק ולבסו' הרתיח לריש לקיש חייבין הואיל ותחילתן עיסה.

5ומצה העשוי' באילפס פירוש מצה שאינה יכולה לעשות אלא על ידי אילפס דבלילתה רכה.

6שמעינן מהכא דכל גלגול עיסה חייב בחלה אפילו בהנך בר מהנהו דממעט במסכת חלה כגון עיסת כלבים וחלוט שלנו לחם גמור הוא.

7וחלוט דמיתני גבי אשישה דאין אדם יוצא בו בפסח חלוט שהיה עיסה מתחלתו ונאפה על ידי חליטה והיא מצה עשירה ואם חזר ואפאו בתנור אפילו לר' יהודה אדם יוצא בו ידי חובתו דמאי דקא מפרש רבא בשילהי שמעתא לרבי יהודה לחם האפוי בתנור אחד קרוי לחם זהו כאותן סופגנין ודובשנין שבלילתן רכה דלא אפשר תחלתה על ידי תנור אלא על ידי אילפס כדי שיקרוש ואחר כך נותנו בתנור ההוא ממעט אבל תחלתה עיסה אפילו כמאה תנורין ואילפסין חייב בחלה.

8ר' יהודה אומר לחם הראוי לאפות בתנור אחד והאי דקאמר בתלמוד ירושלמי דמודה רבי יוחנן ע"י משקה בהנך דלאו בני גלגו' נינהו דבלילת' רכה דבישולן אינו קובען כיון שיש משקה.

9מהכא שמעי' דפרטרש וחשלש חייבות בחלה ובהמוציא והוא דאיכא תוריתא דנהמא.

10וירמיצלי פטורין מן המוציא דליכא תוריתא דנהמא.

11הנה רבינו תם סובר שכל זמן שלש את העיסה קשה כדרך שלשין לעשו' לחם אע"פ שחלט ברותחין או אפאה באילפס על ידי הדביק ולבסוף הרתיח או אפילו בחמה לחם גמור מיקרי וחייב בחלה ומברכין עליו המוציא ושלש ברכות.

12ומאי דאמרינן דבעינן לחם האפוי בתנור מפרש הראוי להיאפות בתנור כלומר שתהא לישת העיסה קשה ואע"פ שאינו אפוי בתנור.

13ונ"ל משום דעיקר חלה היא מן העיסה כדכתיב ראשית עריסותיכם הוזקק לפרש כן דכל זמן שהיא עיסה קשה הוקבעה בחלה ואע"פ שאין בדעתו לאפותה בתנור אלא בחמה או לחולטה ברותחין.

14וזו הסברא נראת בעיני מופלגת מאד ורחוקה מן הדעת דכל השטה מוכחת דבעינן שתהא אפויה בתנור ואז מיקריא לחם דאין לחם אלא האפוי בתנור אבל אם אפאה בחמה או חלטה ברותחין ליכא מאן דאמר דמיקרייא לחם דאפוי בתנור על ידי האור בעינן ולא על ידי חמה ואפוי בעינן ולא מבושל והחלוט הוא בישול.

15ובאילפס פליגי ריש לקיש ורבי יוחנן דמר מדמה ליה לתנור ומר מדמה ליה לחמה והכי משמע פתרון המורה וגם כך משמע דברי רב אחאי גאון זצוק"ל בפרשת צו.

16ואע"ג דעיקרה הויא מן העיסה מכל מקום בעינן שתהא עשויה העיסה על דעת לאפותה בתנור משום דכתיב לחם אבל אם לש העיסה על דעת לעשו' ממנה סופגנין ואסקריטין וחלת המסרת אע"פ שהיתה עיסה קשה פטורה היא משום דבעינן לחם וליכא ומתניתין דחלה הכי מיפרשא עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה פירוש שמתחלתה לש אותה על דעת כן ובסוף עשא' נמי סופגנין שלא אפאה בתנור אז ודאי פטורה מן החלה.

17תחלתה עיסה וסופה סופגנין פירוש שמתחלה לש אותה על דעת לאפותה בתנור כסתם כל עיסה ואחר כך נמלך ועשאה סופגנין אע"פ שאינו לחם חייבת בחלה שמתחלת לישתה הוקבע לחלה כיון שלדעת אפיית התנור נעשת ואע"פ שהוא אופה עכשיו בחמה ובאילפס אינו יכול להוציאה מדין חלה כיון שהוקבעה לכך ואם היתה תחלתה סופגנין וסופה עיסה שלש אותה מתחלה לשם סופגנין ולא חל עליה חיוב חלה ואחר כך נמלך עליה ועשאה עיסה שאפאה בתנור כסתם כל עיסה חייבת בחלה שאע"פ שלא הוקבעה בשעת לישה היא נקבעת עכשיו בשעת אפייה ואין הסופגנין פטורין אלא אם כן מתחילת הלישה לש אותה לשם סופגנין וגם המעשה עשה מעשה סופגנין והחלוט ברותחין לא מיקרי לחם כלל דאין זה אפוי אלא מבושל ורבי יוחנן לא פליג אלא במעשה אלפס יבש ולא על ידי מים שהיא חלת המסרת ומה שכתוב בירושלמי דמודה רבי יוחנן על ידי משקה זהו פירושו דלא פליג רבי יוחנן במעשה אילפס ומחייב אלא באילפס יבש דהוי כמעשה תנור.

18אבל אם שם משקה באילפס או מים או שמן או כל מין משקה זהו חלוט דהוי מבושל ולא אפוי והיא חלת המסרת דמפרשינן בגמרא חלוט של בעלי בתים ובירושלמי של מסכת חלה מפרש חליטון רמי.

19קשיא לי ממאי דאמרינן בפרק אלו מנחות ואיתא בריש כיצד מברכין תניא היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה נטלן לאוכלן אומר המוציא לחם מן הארץ אלמא על המנחות אומר המוציא לחם מן הארץ ואע"פ שהן מעשה אילפס כגון מנחת מחבת ומנחת מרחשת וקשיא לריש לקיש ועוד שהמחבת והמרחשת נותנים בהן שמן ומטגנין החלות בשמן ואפילו ר' יוחנן מודה דלא הוו לחם.

20ותו קשיא לי דרכוכה של מילואים הוה חלוטה ברותחין כאותה של תודה דתנן בפרק התודה המילואי' היו באים במצה של תודה חלות ורקיקין ורכיכה והכתוב קראה לחם בשני מקומות בין בצואת המילואי' בפרשת ואתה תצוה כתיב ולחם מצות וחלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחי' בשמן חלות מצות הן כנגד חלו' של תודה ורקיקי מצות כנגד רקיקין של תודה ולחם מצות הוא כנגד רבוכה שבתודה אלמא הרבוכה שהיא חלוטה ברותחין קורא אותה לחם.

21ובפרשת צו כתיב ומסל המצות אשר לפני ה' לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת היא הרבוכה וקורא אותה לחם וקשיא לתרוייהו.

22ונראה לי לתרץ דמאי דתניא שהיה מברך המוציא על המנחות דוקא על חלות ורקיקין דמאפה תנור קאמר שהן קרויין לחם שנאפו בתנור אבל לעולם מנחת מחבת ומנחת מרחשת שהיו מטוגנות בשמן לא היה מברך עליהם אלא בורא מיני מזונו' רבוכה דמילואין נמי דמיקריא לחם נראה לי לומר דלאו ברותחין בלחוד הוה עביד ליה אלא בתר הכי הוה אפו לה בתנור כדכתיב ברבוכות חביתי כהן גדול על מחבת בשמן תעשה מורבכת תבואנה תופיני שהיתה עוד נאפת בתנור אחר חליטתה כדפרישית בפרשת צו. והך דמילואים ודתודה נמי אע"ג דלא כתיב בהו אלא מורבכת בלחוד כההיא דמנחת חביתין הוו עבדי לה.

23ומסתברא דהכא הוא דתניא במנחת חביתין אין לך רבוכה בתורה אלא זו בלבד ורבוכה שבתורה ורבוכה שבמילואים עברה משמע שכולן היו שוות ומפני אפייתן בתנור קורא אותן לחם אבל לעולם החלוט לא יקרא לחם.