ספר המכריע סב

1על האילפסין שלנו שהם חצובים מאבני שיש ראיתי חלוקות בין החכמים בהגעלתן.

2רבי' יצחק בר מלכי צדק זצוק"ל כתב בפרק שני דכלים גבי כלי חרס וכלי נתר טומאתן שוה ובע"ז בפרק אין מעמידין מאי כלי נתר אמר ר' יוסי בר אבין כלי מחפורת של צריף.

3ויש לומר הם האילפסין שלנו שנחפרין מן ההר הקרוב ברומי וכל רומי מקום סביבותיה נקרא צריף כדאמרינן בספרי בסוף פרשת והיה עקב צריף גדול של רומי צריף גדול של טליאה.

4ולפי זה הפירוש אין לטהר האלפסין כפסק כמו הקדרות ואם כן מאי כורמי דגללי דאמרינן ויש לומר כי הם כלי גללים והדבר צריך עיון גדול.

5ולענין קדשים נמי אמרינן דכלי נתר טעונים שבירה ככלי חרס ותניא בתוספתא זבחים פרק כל התדיר כלי גללים כלי אבנים וכלי אדמה אין טעונין מריקה ושטיפה אלא הדחה בלבד נמצא דכורמי דגללי הם כלי גללים והם כלי צפיעי בקר עד כאן דבריו.

6וכך כתב גם רבינו נתן זצוק"ל בערך חפר בריש גמרא דפרק האשה שנפלו לה נכסים.

7גפרית ומחפורת של צריף רבי מאיר אומר קרן וחכמים אומרים פירות.

8אמר רב שר שלום גאון יש חכמים ששמעו מפי החכמים הראשונים יורות של אבנים שנפסלים מן ההר שאין להם טהרה עד שנכנסים לכבשן ויש חכמי' ששמעו כלים הבאים מן הזרניך.

9וכן פירש הא דגרסינן בפרק אין מעמידין בגמ' נודות העכו"ם כלי מחפורת של צריף.

10ואינו נראה לי פתרון זה כלל לעשות האילפסין כלי מחפורת של צריף דהא בע"ז בפרק אין מעמידין אמרינן דכלי מחפורת של צריף אין להן טהרה עולמית לענין יין נסך וטעמא דמלתא מפני שהן בולעין הרבה ומפני זה הן חמורים יותר מקנקנים ונודות של עכו"ם שלאלה יש להם טהרה בעירוי שלשה ימים ולישנן שנים עשר חדש כדאמרינן התם ולאלה אין להם טהרה עולמית.

11ואלו האילפסין הנחצבין מאבני שיש הא קא חזינן דלא בלעו כולי האי בצונן הלכך אין לפרש האלו האילפסין הם כלי מחפורת של צריף אלא כדפרי' רבינו נתן בערך צרף דכלי מחפורת של צריף הם כלים העשויין מאדמה שחופרין ממנה צריף שקורין אלומי בלעז.

12וכך פירש גם המורה בע"ז ובפרק האשה שנפלו לה נכסים כרבינו נתן.

13ובפרק יציאות השבת בשמנה עשר דברים פירש נתר מין אדמה לבנה.

14ומה שכתב לעיל רבי' יצחק אם כן מאי כורמי דגללי דאמרינן לא הוזכרו כורמי דגללי בכל התלמוד כולו.

15אבל בעל הלכות גדולות כתב וכורמי דגללי דאישתמשו ביה כולא שתא חמירא עביד לה גדנפא ומפליט לה ככלי מתכות ואע"ג דמתברא ומצבתא לא דמיא לכלי חרש אלא לכלי מתכות דמיא וסגיא לה בפליטה ושריא לאישתמושי בה בפיסחא דתנן גת של אבן שזיפתה עכו"ם מנגבה והיא טהורה וקתני סיפא ושל חרס אע"פ שקולף את הזפת הרי היא אסורא מדקא משני בין של אבן לשל חרס שמע מינה דהני כורמי דגללי ככלי מתכות דמו ושרו מוכיח מדבריו דכורמי דגללי הם כלי אבנים והן הן האילפסין שלנו ובלשון ישמעאל קורין לאילפס כורמאי.

16וכמו שכתב בעל הלכות גדולות דכורמי דגללי הם צריכים הגעלה ככלי מתכות כך כתב גם רבינו יצחק זצוק"ל בפרק כל שעה נקוט האי כללא בידך דמאני דאעא ודפרזלא ושאר מיני מתכו' וכורמי דגללא דאישתמש בהו חמירא כולה שתא בכלי ראשון צריך למעבד להו הגעלה בכלי ראשון אלמא קסבר דברותחין צריך להגעילן.

17וזה אינו נראה לי כלל דכיון דכלי אבני' הם אנה מצאנו דכלי אבנים צריכין הגעלה ברותחין בכל התלמוד כולו הרי בשילהי ע"ז אמרי' בעי מיניה מרבי אבהו הני גורני דארמאי מאי אמר ליה תניתוה הרי שהיו גיתיו ובדיו טמאין וביקש לעשותן בטהרה הזיפין והלולבין והעדשין מדיחין וכו' עד כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו ביין נסך.

18ופירש המורה עדשים גת עצמה מדיחן במים ועל משנה זו יש לסמוך שאין צריך אפר לגת מדפשיט מינה רבי אבהו ולא אמרינן זו אינה משנה דקתני בה דסגי לגת בהדחה ומתניתין קתני דבעי ניגוב שמע מינה קמו בה רבנן בתראי ופשטו הלכתא כוותה עד כאן דברי תורה.

19אלמא גת של אבן סגי לה בהדחה בעלמא ואפילו לנגבה אינו צריך ומתניתין נמי דקתני גת של אבן שזיפתה עכו"ם מנגבה והיא טהורה.

20דוקא זיפתה צריכה ניגוב אבל לא זיפתה אלא דרך בה בלחוד בהדחה בעלמא סגי דהכי אמרינן התם אמר רבא דוקא זיפתה אבל דרך בה לא בעיא ניגוב פירוש אלא בהדחה בעלמא סגי פשיטא זיפתה תנן. מהו דתימא הוא הדין דאפילו דרך בה והאי דקתני זיפתה אורחא דמלתא קתני קמ"ל.

21ואע"ג דאמרינן איכא דאמרי אמר רבא דוקא זיפתה אבל דרך בה לא סגי לה בניגוב וכו' לא סתר לשון האחרון את הראשון אלא שניהם קיימים דהיכא דלא זיפתה ודרך בה סגי לה בהדחה.

22והיכא דזיפתה ודרך בה לא סגי אלא בניגוב נמצא דגם במתניתין אינו מצריך לגת של אבן שאינה זפותה ודרך בה עכו"ם אלא הדחה בעלמא אע"פ שלשון הראשון של רבא ראיתי כתוב בספרים בענין אחר זו הגירסא שכתבתי היא עיקר והכי גריס ופריש המורה כדכתיבנא.

23וגם בתוספתא דזבחים תניא דכלי אבנים אינן טעונין מריקה ושטיפה אלא הדחה בלבד היא הברייתא שהביא רבינו יצחק.

24וכך כתב גם המורה בפרדס בהלכות פסח גבי הגעלת כלים ואבן מלח הדחתה היא מטהרתה.

25וכך יסד הפייט בקרובץ כמו להגעיל ברותחין יורות המרותחין וכורמי דגללי מדיחין ומני דקוניא בפחרא רוחין.

26הנה כלי חרס אסר לגמרי וליורות דצריך להגעיל ברותחין וכורמי דגללי לא עשאן לא ככלי חרס לאוסרם לגמרי ולא כיורות של נחשת להצריכן רותחין אלא בהדחה בעלמא ודברי בעל הלכות גדולות ורבינו יצחק הם נראים לי דחויים לגמרי שאין פנים לעשותן ככלי מתכות אלא או ככלי אבנים או ככלי חרס לאוסרם לגמרי.

27והנכון בעיני לאוסרן לגמרי ככלי חרס כרב שר שלום גאון ורבינו יצחק ב"ר מלכי צדק אבל לא מטעמם שעושים אותם כלי מחפורת של צריף כי בבירור אין אלה כלי מחפור' של צריף אלא מפני שאנו רואין שהחכמים השוו האילפסין לכלי חרס לענין טומאה לכל דבר שמקבלין טומאה מאוירן ולא מגבן ככלי חרס ושיעור טהרתן ככלי חרש כדתנן בפרק ג' דכלים האילפס והקדרה שיעורן כזתים אלמא דין האילפס כדין הקדירה ותנן נמי בפ' י' דכלים אלפסין זו לתוך זו ושפתותיהן שוות השרץ בעליונה או בתחתונה היא טמאה וכולן טהורות היו בכונס משקה השרץ בעליונה כולן טמאות בתחתונה היא טמאה וכולן טהורות השרץ בעליונה והתחתונה עודפת כל שיש בה משקה טופח טמאה.

28וכיון שאנו רואים שהשוו אותם חכמים לענין טומאה ה"ה נמי לענין הגעלה. ואין בהגעלה ברותחין ככלי מתכות.

29ואע"ג דאמרינן כלי אבנים אינם מקבלין טומאה י"ל דוקא שאר אבני' שאין דרך העולם לעשות מהם כלים אבל אלה אבני שיש שדרך העולם לעשות מהם כלים ומלאכתן נאה ודקה הם חשובים ומקבלים טומאה.

30וכך יש לומר בכלי אדמה דדוקא (שיש) [טיט] המיוחד ליוצרים לעשות ממנו כלי חרש אותן הכלים מקבלין טומאה אבל עפר אחר שאינו מיוחד לכך אם גיבלו ועשה ממנו כלים אע"פ שהסיקן בכבשן הן כלי אדמה שאינם מקבלין טומאה מפני שאינם חשובים.