ספר המכריע צב

1גרסינן בפרקא קמא דבכורות תנן שהיוצא מן הטמא טמא.

2בעו מיניה מרב ששת מי רגלים הוא דסוסי' וגמלים לא מיבעי להו דלא שתו אנשי פירוש והוו להו פירשו בעלמא כי קא מיבעיא דחמור דהוא דשתו אינשי ומעלו לירקינא מאי. אמר להו תניתוה שהיוצא מן הטמא טמא פירוש לא פשט רב ששת אם מתמצין מי רגלים מן הגוף אם לאו אלא פשט לאיסורא שאפילו אם תמצא לומר שאינן מתמצין מן הגוף כיון שיוצאים מן גוף טמא אסורין הן. ואותבינן ליה ממאי דתניא מפני מה אמרו דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותן לגופן ואין מוצצות אותן מגופן דאלמא כל דבר שאינו מתמצה מן הגוף אע"פ שיצא מותר הוא. ואהדר הוא דאמר כרבי יעקב דשרי דבש דבורים ואסר דבש הגזין וצרעין דאלמא סבירא ליה דבש הגזין וצרעין אסור אע"פ שאינו מתמצה מן הגוף לבד שיצא מן הגוף שהוא טמא ודבש דבורים משום דשרייה רחמנא וגזירת הכתוב היא, ואמרינן כמאן אזל הא דתניא דבש הגזין וצרעין טהור ומותר באכילה דלא כרבי יעקב.

3פירוש דהאי תנא סבר כל דבר שאינו מתמצ' מן הגוף אע"פ שיצא מגוף טמא מותר הוא, רבינו תם זצוק"ל פסק כי האי ברייתא דבמסכת מכשירין בפרק בתרא סתם משנה כי הך ברייתא דהכי תנן התם דבש צרעין טהור ומותר באכילה והאי דלא אייתי הכא המשנה משום דלא קתני בה דבש הגזין כדקתני בברייתא.

4ופסק רבינו תם דמי רגלים של חמור אע"ג דעכורי שרו וכל שכן דסוסים וגמלים.

5ומטעם דבש הגזין וצרעין דאע"ג דנשתנו בגופן שפיר דמי וכן נמי מי רגלים של אדם מותרין מטעם חלב האשה ואינם נראים לי כל דבריו מראש ועד סוף במה שפסק כסתם מתניתין דמכשירין אינו נראה לי דאימת קאמרינן הלכה כסתם משנה וסמכינן עלה היכא דליכא שום אמורא דדחי לה.

6אבל הא איכא רב ששת דלא סבר לה כוותה. ודייק מסתם מתניתין דבכורות מדקתני שהיוצא מן הטמא טמא דכל היוצא מגוף טמא אע"פ שאינו מתמצה מגופו אסור. וסבר לה כרבי יעקב דפליג על מתניתין דמכשירין ואמר דבש הגזין וצרעין ולא אשכחן שום אמורא דפליג עליה דרב ששת.

7וכיון דרב ששת דהוא בתרא חזא למתניתין דמכשירין ולא סבר לה כוותה אלא סבר כרבי יעקב דפליג עלה אי לאו דקים ליה שפיר דהכי הויא הלכתא לא הוה שביק לה ואזיל בתר רבי יעקב.

8וקיימא לן דכל היכא דאיכא מתניתין ומתניתא ואמוראי לא סבר דכוותה ופליגי עלה, אאמוראי סמכי דאינהו בתראי ואינהו ידעי אמאי שבקי לה ופליגי עילווה והן הן בעלי הוראה וחקרו הכל וידעו שאין הלכה כמותה וגם במה שפסק דמי רגלים של חמור שרו אינו נראה לי חדא דהלכה כרב ששת כדפרישית.

9ועוד אם תמצא לומר דהלכה כסתם מתניתין מאן לימא לן דמי רגלים של חמור אינן מתמצין מן הגוף והלא שאלו לרב ששת דבר זה ולא פשט להכי אם מתמצין ואם לאו משום דקסבר אע"ג דאינן מתמצים אסירי אבל אכתי בספק עומד אם מתמצין מן הגוף ואסירי אלא דכולי עלמא כ"ש שחכמי הרופאים אומרים שמי רגלים הן מתמצין מכל האיברים הלכך אין להתירם.

10ובמה שאמר דמי רגלים של אתון אסור משום דאתיא לאיחלופי בחלבה אינו נראה לי דאי מי רגלים של חמור שרו כדסבר מר אין לחלק בין חמור לאתון מה שלא חילק התלמוד ולא גזר דילמא אתו לאיחלופי אלא הכל דין אחד להם ומי רגלים של סוסים וגמלים אע"ג דאיכא למימר דמתמצים מגופם שרו משום דלא שרו להו אינשי והוו להו כפירשא בעלמא כעור שעל פני החמור דאמרינן לקמן דשרי משום דפירשא בעלמא הוא ומי רגלים של אדם נמי שרו אע"פ שמתמצין מגופן דהא חלב מהלכי ב' ודם מהלכי ב' טהור כדאמרינן בפ' אע"פ בכתובות.

11ספר המכריע תם ונשלם שבח לאל בורא עולם