ספר האורה, חלק א סז

1[סז] הלכות מגילה ופורים. מגלה נקראת וכו' חכמים אומרים בזמן הזה, [הואיל ומסתכלים בה] הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה כדי לחלק להם מעות פורים, אין קורין אותה אלא בזמנה בארבעה עשר ומוקפין חומה מימות יהושע בן נון בחמשה עשר:

2פורים שחל להיות בשבת קורין באחד בשבת מגלה בזמנה בארבעה עשר ביחיד יחיד קורא ומברך לפניה ולאחריה שלא בזמנה כגון י"א י"ב וי"ג בעשרה מברך לפניה ולאחריה [פחות מעשרה קורא אותה ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה] אמר רב מגלה נקראת ספר ונקראת אגרת, נקרא ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה לקרות בה בצבור ולברך עליה, ונקראת אגרת דאם הטיל בה שלשה חוטי גידים כשירה שתים בשני קצות היריעה ואחת באמצע ובלבד שיהיו משולשים בשתי הקצוות ובאמצע שיכניס שלשה פעמים המחט, הלכך אם אינה תפורה בגידים כלל אסור לקרות בה בציבור ולברך עליה, ואם תפרה בחוטי פשתן ויש בה שלשה חוטי גידים משולשים מכשירין אותה וכשירה בציבור, ולברך עליה לפניה ולאחריה, לפניה על מקרא מגילה, ושעשה נסים ושהחיינו, ולאחריו מברך האל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתינו וחותם ברוך אתה ה' האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע:

3קראה למפרע לא יצא סירוסין לא יצא, כגון שקורא הפסוק מסופו לראשו, ולכך לא יצא פירוש אחר סירוסין שקורא פסוק אחד ומניח אחד, סירוגין יצא כגון שקורא מעט ושוהה מעט, וחוזר וקורא ושוהה עד שהוא קורא את כולה יצא ואית דמפרשי למפרע שקורא פסוק אחרון ואחד שלפניו עד ויהי בימי אחשורוש:

4עשרת בני המן צריך למימרינהו בנשימה אחת:

5והשומע מגלה מפי הקורא צריך לכוון את לבו וישמע את כולה, ולא יפסוק בדברים אחרים, וצריך שיכוון שומע ומשמיע, אבל שליח צבור הקורא את המגילה ונכנס אחד בתחילתו ונתכוון יצא ידי חובתו ואף על גב דלא ידע לשליח צבור, מפני ששליח צבור דעתו אכולי עלמא:

6וצריך לקרותה בלילה ולשנותה ביום:

7סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו, [מאי טעמא] ימי משתה ושמחה כתיב:

8ומשלוח מנות איש לרעהו, שני מתנות לאדם אחד, ומתנות לאביונים, שתי מתנות לשני בני אדם:

9ומיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן:

10ומקום שנהגו לעשות מלאכה עושין:

11וחזי לן לאוסיפ' על פרשת עמלק בין מלמעלה בין מלמטה, כי וודאי אסור לקרות פחות מעשרה פסוקים בבית הכנסת:

12הקורא מן המגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא בצבור, אבל ביחיד יצא, ובצבור נמי [לא אמרן אלא דלא מחסרא פורתא, או מייתרא פורתא אשאר יריעתא, אבל] אי מחסרא פורתא או מייתרא פורתא משאר יריעתא כיון דמיתחזייא כמגלה בפני עצמה [אפילו בצבור נמי] יצא: