ספר האורה, חלק א עט

1[עט] הלכות חול המועד. מחויבין דבית ישראל דלא למיעבד עבידתא בחולא דמועדא ומידי דפסיד מותר:

2אין מפנין מבית לבית, להוציא כלים מבית זה ליכנס לבית אחר, או בבית חדש אבל מפנן הוא לחצרו:

3ומותר להביא כלים מבית האומן במועד, אם הם לצורך המועד, שלא לצורך המועד אסור, ואם חושש להם שמא יגנבו מפנן לחצר אחרת:

4ומקבלי קבולת, פירוש גוים המקבלים מלאכה לעשותה [בקבולת] לישראל, בתוך התחום אסור לעשותה חוץ לתחום מותר, והני מילי בשבתות ובימים טובים דמחוץ לתחום מותר, והוא דליכא מתא דמקרבא להתם, אבל מקבלי קבולת בחול המועד אפילו חוץ לתחום אסור, ואף על גב דליכא מתא דמקרבא להתם כיון דשכיחי אינשי דאזלי מדוכתא לדוכתא אסור, ומקבלי קבולת לעשותה לאחר המועד [מותר], ובלבד שלא ישקול ושלא ימדוד ושלא ימנה כדרך שהוא עושה בחול, כללו של דבר כל שהוא עושה אומר לגוי ועושה, וכל שאינו עושה אינו אומר לגוי ועושה:

5אין מרביעין בהמה במועד וחמורה שתבעה מרביעין עליה חמור בשביל שלא תצטנן:

6ושאר כל בהמה מכניסין לבקרות:

7אין מדיירין בחולו של מועד, פירוש אין מכניסין את הצאן לדיר לזבל את השדה ואם באו מאליהן מותר, אבל אין מסייעין את הרועים, ואין מוסרין להם שומר לשמור את צאנם, היה שכיר חודש, שכיר שנה, מסייעין אותן ומוסרין להם שומר לנער את צאנם, ואם באו בשבת בטובה, בלא כלום הנאה, ביום טוב במזונות, דשכירות זו הוא סעודתן:

8וקיימא לן כרבי יוסי דאמר לא בעינן שינוי בדבר האבד, שמע מינה דמישע חביתא דחמרא ודמשחא שרי ודשיכרא נמי שרי דכל מאן דשייע טפי עדיף:

9ואסור לכוין מלאכתו במועד אפילו דבר האבד, ואי כוון את מלאכתו במועד קונסין אותו, ומאבדין (אותו ממנה כל שעה) [כל מה שעשה] ולדידיה הוא דקנסו [רבנן] ובריה לא קנסו רבנן:

10ושרי למיעקר כיתנא בחולא דמועדא, משום דחזי לתפיפה, ולמיקטל כשותא דחזי לשיכרא, ולמיעקר שומשמא דחזי (לרזוי) [לנזיי] דאית בהן:

11וצדין חיות ועופות ודגים במכמורות ובחכה, כדי שלא יתמעטו בשמחה, ומלאכה שהוא לצורך המועד, או שאין לו מה יאכל או דבר האבד, ויש בו הפסד ואין בו טורח הרבה [ומה שהוא צורך הרבים, אף על פי שאינו לצורך המועד, כל אלו מותרין, ואיזהו דבר האבוד ויש בו הפסד ואין בו טורח] כגון משקין בית השלחין במועד, בין ממעין שיצא מתחילה, מעין חדש, בין שלא יצא בתחילה, מעין ישן, אין משקין לא ממי גשמים ולא ממי הקלון, ואין עושין עוגיות לגפנים, ומתקנים את המקולקלות במועד דבר שהוא לצורך המועד, [ובשל יחיד, אבל של רבים אפילו שלא לצורך המועד מותר], ועושין כל צרכי הרבים, צדין את האישות ואת העכברים בשדה אילן ובשדה לבן:

12ומקרין [את הפירצה] בהוצא ודפנא, או בצרור, ואינו טח בטיט, וכל זה לכותל גינה, אבל כותל חצר שנפל בונהו כדרכו, ודוקא בונה אבל סותר לא, וכותל נוחה לרשות הרבים סותר ובונהו כדרכו:

13אין נושאין נשים ולא מייבמין [במועד] לא בתולות ולא אלמנות, אבל מחזיר הוא את גרושתו מן הנושאין:

14הזבל שבחצר מסלקו לצדדין ואם נעשה כרפת בקר מוציאו לאשפה:

15ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב:

16ומסרגין את המטות בחבלים, ואין צריך לומר שמתחין היכי דמי הדיוט, כל שאינו יכול להוציא מלא מחט בבת אחת, פירוש מכליב מפסיע:

17[הציר] הצנור והקורה והמנעול שנשברו מתקנן במועד בין בחציני בין בנגרי בלא שינוי:

18נוקרין ריחים בחולו של מועד [סוס וחמור שרוכב עליו מותר לתקן צפרניו במועד], רבא שרא לכסכוסי קרמי, פירוש בגדי לבן המגוהצין ועומדים קשים ואוספם בידו שיעשו בו קמטים, ומקיזין דם לבהמה, ואין מונעין רפואה לבהמה:

19מי שבאה סחורה לידו לישא וליתן, בצנעה מותר לקנותה:

20ישראל שדורכים [ובוצרין] ענבים במועד, אם נפסדו בהיתר הם עושים, ואם מכוונים מלאכתם במועד לכתחלה, אפילו נפסדים אסור:

21החייטין והרצענים שהם עניים, אם צריכין להתפרנס ממנו באותן ימי חולו של מועד משכר אותה מלאכה שעושים, מותר להם לעשות אפילו בפרהסיא כדרכן:

22ואם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר וטוחן ובלבד שלא ידוש בפרות, ושכר פעולה אם אין לו מה יאכל מותר:

23[נטילת צפרנים במועד מותר], וגילוח שפה המעכב מותר:

24ואלו מכבסין ומגלחין במועד, היוצא מבית השבי, והבא ממדינת הים, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים, ומי שנשאל לחכם והותר, ומי שאין לו אלא חלוק אחד מכבסו במועד. בגדי פשתן מותר לכבסן:

25ואלו כותבין במועד. דייתיקי מתנות ושוברין ואיגרות שום ואיגרות מזון ואיגרות של רשות, פירוש איגרות שלום:

26מותר לארס אשה במועד שמא יקדמנו אחר ברחמים:

27כותב אדם חשבונותיו במועד ומחשב יציאותיו, ומקבלין קיבולת במועד [לעשות למוצאי מועד]:

28ואיזהו חשבונות מותרים במועד, חשבונות שבין אדם לחבירו בשיתוף, או מכירות אשר הוא זוכר מעצמו ומתיירא שמא ישכח ממנון והוא כדבר האבוד, ובלבד שלא יכוון שלא ישהא אותם במועד: