דרשות אל עמי, ימים נוראים כז

1כז. התשובה והמשיח לשבת שובה

2"שובה ישראל עד ד' אלהיך... קחו עמכם דברים ושובו אל ד' (הושע יד, ב).

3"ורוח אלהים מרחפת על המים, זהו רוחו של מלך המשיח, האיך דאת אמר ונחה עליו רוח ד', באיזה זכות ממשמשת ובאה? המרחפת על המים, בזכות התשובה שנמשלה כמים, שנאמר שפכי כמים לב" (מדרש רבה בראשית פ"ב, ד).

4בולמוס המפלגיות.

5בולמוס המפלגיות אחז את כל העולם כולו. לא רק אצלנו, אך בכל האומות הנאורות אין אדם נקרא בשם בן תרבות, אם לא יהיה שייך לאיזו מפלגה. העסקנים הציבוריים הפרנסים ואפטרופסי הכלל פרים ורבים בזמננו - בלי עין הרע - לאלפים ולרבבות אין מספר. כי להיות בזמננו ראש מפלגה היא מלאכה נקיה וקלה מאד, לזה דרושות רק שתי המדות הללו: שקרנות וחוצפה... ומי שיש לו זאת במדה יותר מרובה, הוא נעשה לראש מפלגה יותר גדולה.

6וכל המפלגות האלה למה הן באות לכאורה?

7באות, כמובן, לשם הטבת הסדר החברותי, לשם ההשתלמות האנושיות לשם שפרורו ושכלולו של הכל, לשם תיקון העולם. בקיצור, הכל לטובת הכלל, כי בזמננו דואג כל אחד רק לטובת הכלל ולא יותר...

8אבל מדוע אחרי כל אלה הנה העולם לא נתקן כלל והסדר החברותי כמנהגו נוהג, המנהג הישן של "איש את רעהו חיים בלעו" גם ב"סדר" וגם שלא ב"סדר"? מדוע אחרי כל המלים המצלצלות של פרוגרס ציביליזציה וכדומה עומדים בכל זאת האנשים אלו לעומת אלו כזאבי טרף?

9התשובה על זה פשוטה, יען כי אין בכלל אלא מה שבפרט, ואי אפשר לשכלל את הכלל בלי שכלולו של הפרט מקודם, ואם הפרט הוא "חיה" יהיה הכלל ממילא לחיות, ולא תועילנה למנוע זאת כל המפלגות שבעולם.

10ודא עקא, כי כל המפלגות, כאמור, עוסקות רק בשביל טובת הכלל, כל העסקנים הציבוריים למיניהם, דואגים רק בעד הציבור, ואין מי שיטפל בהפרט, בהיחיד, שידאוג בעד עצמו גופו, לשכלל ולהשלים את נפשו גופא, להעלותה למדרגה יותר עליונה.

11לכל אלה אפשר וגם מחויבים אנו לאמר: תקנתם את העולם ואת עצמכם לא תקנתם, ע"כ לא תקנתם כלל, לא תקנתם מאומה "ושקילו טובתכם ושדי אחיזרי".

12החנוך ומעשה הצדקה.

13ומהשפעת המפלגיות שבעולם אנו רואים גם בדברים שאין להם לכאורה יחוס ישר להמפלגה, כי הכל מכוון רק להכלל ולא להפרט.

14בהחינוך, למשל, אין אנו מקיימים כעת את הדברים "חנוך לנער על פי דרכו", אך אנו מחנכים אותו עפ"י דרך "בית החרשת" שיצרנו לזה. ולא רק שאנו מדקדקים מאד, שכל הנערים והנערות מבית חרשת זה ישאו על ראשם כובע מצבע וממראה אחד, אך שגם לנשמותיהם יהיה צבע ומראה אחד, הצבע המלאכותי, שבעלי בית החרשת לנשמות הזה חפצים בו. והמחונכים יודעים בגמרם את למודם איך להתנהג עם ה"חברה", אך אינם יודעים איך להתנהג בינם לבין עצמם, יודעים הם איך למלאות את חובתם חובת הנמוס והדרך ארץ להכלל, ואינם יודעים איך למלאות את חובתם, חובתם המוסרית והרוחנית, להפרט שלהם גופא.

15והוא הדין גם במעשה הצדקה. לפנים היה האדם מרחם על כל פרט על כל בריה עלובה ו"כל הפושט יד נותנים לו", והיה הנותן יחיד והמקבל יחיד, ויש ש"נותן ואינו יודע למי נותן נוטל ואינו יודע ממי נוטל", כי הצדקה היתה באה ממקור נפשי, לבבי פנימי, וע"כ ה"מתן בסתר" היתה המדרגה היותר עליונה בצדקה. אמנם ידעו גם אז, כי צדקה דרבים עדיפא מצדקה דיחיד, אבל כל זה רק מפני שברבים יש כמובן הרבה יותר יחידים מכפי שיש ביחיד. אבל היום גם האנשים הנדבנים מתבישים במין צדקה שכזו. הצדקה נעשה היום רק למין תעשיה אקציונרית, שכל עיקרה לא באה אלא בשביל שלא יקולקל הסדר היפה, חלילה, ע"י קבצנים, ושוב בשביל תקון החברה, אבל בשום אופן לא בשביל להקל צרת הפרט. הצדקה נעשה כמין חברת אחריות המבטחת את חבריה מאש או מכל צרה שלא תבוא, וצרת "ויהיו עניים בני ביתך" נחשבת להעשירים להצרה היותר גדולה, וגם מצרה זו הנם מבטיחים את עצמם ע"י נדבתם לאיזו חברה של צדקה, כי העיקר בזה הוא החברה ולא הצדקה כשהיא לעצמה. ובשביל זה אנו רואים עפ"י רוב, כי גבאי הצדקה אינם כלל כל כך רכי הלב, ולפעמים יש להם שנאה מוחלטת להעניים ואינם מרגישים כלל בלבם את ה"תרתי דסתרי" שבזה, כי המה גבאים להחברה של צדקה, אבל אין להם שום נטיה פנימית להצדקה גופא.

16בקיצור, הכל בשביל החברה, הכלל, הציבור, המפלגה, האנושיות, והיחיד - הפרט נשתקע לגמרי.

17מושגי הצדק בכלל.

18ואמנם גם מושגי הצדק בכלל, שלקויים המה מאד בזמננו, הנה חלק גדול מזה יש לזקוף ג"כ על בולמוס המפלגיות, שאחז את כל העולם כולו.

19כי מה חסר לו, לה"צדק" דזמננו, שיהיה באמת לצדק?

20חסר לו החוט המשולש הזה, מה שאנו מוצאים בהשקפת הצדק של היהדות:

21א) "צדק צדק תרדוף" (דברים טז, כ). ב) "צדק לפניו יהלוך" (תהלים פה, יד). ג) "צדק ילין בה" (ישעיה א, כא).

22כי הצדק דזמננו איננו לן גם לינת לילה אחד, כי בכל בוקר ובוקר יש "צדק" חדש לגמרי, ומה שנחשב אתמול לרשעות נחשב היום לצדק. ומי יודע אם לא הצדק של היום יהיה למחר להרשע היותר גדול; הצדק של המודה החדשה איננו הולך לפני החיים, שאפשר יהיה לקרוא על זה צדק לפניו יהלוך, כי אם הוא הולך לאחרי החיים, הצדק בזמננו איננו עמוד האש שיאיר את דרך החיים, אך סוחבים אותו כאופן החמישי להעגלה מאחורי הדרך. בקיצור, הוא איננו סיבה להחיים, אך מסובב להקדיש על ידו את כל המעשים הנעשים תחת השמש, גם את המעשים היותר מתועבים שבעולם. בהצדק דזמננו אין הולך ה"דיעבד" אחרי ה"לכתחלה", כי אם להיפך ה"לכתחלה" אחרי ה"דיעבד", וכל זה מפני שבזמננו אין מי שידע מהצדק צדק תרדוף, צדק בכפל הלשון, זאת אומרת, צדק של צדק, כי בזמננו יש רק צדק של מפלגה, היינו שלפי תכסיסה של מפלגה פלונית ואלמונית נחשב זה למעשה צדק. אבל אפשר מאד, שהאידיאל גופא של מפלגה פלונית ואלמונית, שבשביל האידיאל הזה באים כל התכסיסים האלה, איננו צודק כלל, ואם כן הצדק שלהם איננו צדק של צדק, אך צדק של רשע.

23ובכן גם מושגי הצדק לקויים מסיבת בולמוס המפלגיות שבעולם.

24השתלמות הפרט והכלל.

25אמנם היהדות שואפת גם להשתלמות הפרט וגם להשתלמות הכלל, התשובה זו היא השתלמות הפרט, שעל כל יחיד ויחיד לפשפש תמיד במעשיו ובהרהוריו, ולראות תמיד להיטיב את דרכיו יותר ויותר, לעלות מעלה מעלה במעלת הרוח, והמשיח זהו השתלמות הכלל כולו, זה הוא האחרית הימים, שהסדר החברותי ישתנה כולו לטובה ו"לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" ולהר בית ד' ו"נהרו כל הגוים", זהו מלך המשיח שישפוט בין הגוים ויוכיח לעמים רבים. בקיצור, המשיח, שיביא השתלמות האנושיות בכלל.

26אבל למי משתי ההשתלמיות הללו יש משפט הקדימה? מה בהן הסבה ומה המסובב?

27על זה משיבים לנו חכז"ל באמרם:

28"ורוח אלהים מרחפת על המים, הרוח זהו רוחו של מלך המשיח, שהוא בא בזכות התשובה שנמשלה כמים", זאת אומרת, שהשתלמות היחיד קודמת להשתלמות הציבור. שאי אפשר בשום אופן להיטיב את הסדר החברותי, אם לא יוקדם לזה שכלולו המוסרי של כל אחד מבני החבורה, ואי אפשר להביא תקון העולם אם לא יתקן כל "פרט" מקודם את עצמו.

29ודא עקא, כי הרוח אלהים, שהכל עוסקים כעת להביא על העולם אינה מרחפת כלל על המים, אינו מבוסס כלל על השתלמות היחיד, ודא עקא, כי שכחו לגמרי את הכלל האקסיומי, כי "אין בכלל אלא מה שבפרט", ואם הפרט אינו משתלם ואולי עוד ירד ממעלתו, איך אפשר לו להכלל שישתלם, ובשביל זה עדיין אין אנו רואים את עקבותיו של המשיח.

30ניסן ותשרי ומלך המשיח.

31ומתי יבוא סוף סוף המלך המשיח, שהננו מחכים עליו זה אלפים שנה שיבוא?

32בזה יש חלוקי דעות בתלמוד, חד אמר "בניסן נגאלו, בתשרי עתידין להגאל", וחד אמר, "בניסן נגאלו, בניסן עתידין להגאל" (ראש השנה יא, א).

33ואמנם מניסן ועד תשרי הרי אין המרחק רב כל כך, אבל באמת מה גדולה הפלוגתא רחוקה שיש ביניהם. זו היא מחלוקת, שיש בה נ"מ לא רק בששה חדשים, אך נ"מ בכמה מאות וגם באלפים שנה.

34והמחלוקת בזה כבר אנו מוצאים לא רק בתקופת התנאים, אך עוד בתקופת הנביאים. כשהנביאים מנבאים על דבר תקופת המשיח, אנו מוצאים שמתארים זאת בשני אופנים שונים, הרחוקים לגמרי זה מזה.

35פעם המה מתארים את מלך המשיח בדמות איש מלחמה ופעם להיפך בדמות מלך השהשלום שלו. למשל, נבואתו של זכריהו "ויצא ד' ונלחם בגוים ההם, כיום הלחמו ביום קרב... וזאת תהיה המגפה, אשר יגף ד' אל כל העמים אשר צבאו על ירושלים, המק בשרו והוא עמד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן ולשונו תמק בפיהם... וכן תהיה מגפת הסוס והפרד הגמל והחמור וכל הבהמה אשר יהיה במחנות ההמה כמגפה הזאת... זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים" וכו' וכו' (זכריה יד, טו) ונבואתו של ישעיהו ומיכה מאידך גיסא "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים ונהרו אליו עמים והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד', ואל בית אלהי יעקב... ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצומים עד רחוק, וכתתו חרבותם לאתים וחניתיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה וכו' וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ואריה כבקר יאכל תבן" (ישעיה ב; מיכה ד).

36והרי הדבר מובן, דלא רק הבדל הסגנון יש בכך, אך הבדל בתוכן, שרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, ההבדל בין "וזאת תהיה המגפה" לבין "וגר זאב עם כבש".

37וההבדל הזה גרם גם להבדל גדול בזמנה של תקופת המשיח. לפי הציור הראשון אין בין הגאולה הראשונה, יציאת מצרים, להגאולה האחרונה כלום, ורק "כימי צאתך ממצרים אראך נפלאות", וכמו ביציאת מצרים לא הוטבו המצריים בתכונתם כלום, ורק ביד חזקה של ד' יצאנו משם, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו, כן גם בגאולה העתידה תהיינה כל האומות כמו שהן עכשיו, שעומדות אלה מול אלה כזאבי טרף, ורק על ידי "וזאת תהיה המגפה" תבוא תשועתנו. אבל להציור השני הגאולה העתידה היא לא גאולה לישראל לבד, אך גאולה לכל העולם כולו, גאולה לכל המין האנושי ולכל הבריות שבעולם, וגם האריה והזאב ירגישו את הגאולה הזו, שיגאלו מתכונותיהם הרעות ו"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי". והנה בעוד שהגאולה לפי הציור הראשון תוכל להיות גם בחפזון, כמו שהיתה גאולת מצרים, הנה הגאולה ממין השני לא ראו הנביאים רק באחרית הימים, כי השתלמות כל הבריאה כולה אי אפשר לה שתבוא בחפזון ההשתלמות הולכת לה לאט לאט בפסיעות קטנות ומדודות מאד, וזהו שאמרו, "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכו".

38ובזה היא גם המחלוקת של ר"א ור' יהושע, שר"א אומר, "בניסן נגאלו, בניסן עתידין להגאל", ור' יהושע אומר "בניסן נגאלו, בתשרי עתידין להגאל".

39בניסן היתה יציאת מצרים, ואמנם מיציאה זו גם "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום נמוגו כל יושבי כנען", אבל מ"ירגזון" זה לא נשתנו בתכונתם כלום, והמה נשארו כמו שהיו, אבל בתשרי אנו מתפללים בעיקר גם בעד השתלמות כל המין האנושי וכל הבריות כולם, כי הלא "כל ישבי תבל ושכני ארץ, כנשא נס הרים תראו וכתקע שופר תשמעו" (ישעיה יח, ג) ו"כל העמים תקעו כף הריעו לאלהים בקול רנה" (תהלים מז, ב) ועל כן אנו אומרים אז "ובכן תן פחדך על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת... ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך... ועולתה תקפץ פיה וכל הרשעה כולה כעשן תכלה" - ואין אנו יוצאים רק בפה לבד, אך אנו מקריבים בחודש תשרי - בחג הסוכות - בפועל ממש שבעים פרים כנגד שבעים האומות.

40וזו היא המחלוקת שביניהם, המ"ד דבניסן עתידין להגאל סובר, דגם הגאולה העתידה תהיה רק גאולה לישראל לבד, אבל מ"ד דבתשרי עתידין להגאל סובר דהגאולה העתידה, היא גאולה של כל הבריות כולן, גאולה שבה "עולתה תקפץ פיה וכל הרשעה כולה כעשן תכלה", גאולה שבה יעשו כולם אגודה אחת "לעשות רצונך לעבדך בלבב שלם".

41ואמנם בודאי הגאולה של תשרי היא יותר יפה ויותר מזהירה מזו של ניסן, אבל לגאולה זו צריכים לחכות הרבה עד - האחרית הימים, ומה קשה הדבר לחכות כל כך, ואמנם אסור לדחוק את הקץ, אבל מה לעשות וכבר קשה כח הסבל.

42ועל כן אומרים חכז"ל על זה את המסקנא האחרונה "זכו עתידין להגאל בניסן", ולא נצטרך לחכות עד אחרית הימים, עד הזמן ש"אריה כבקר יאכל תבן"... אבל "לא זכו עתידין להגאל בתשרי", וגאולתנו תהי' תלויה בגאולת כל העולם כולו, שאמנם גם זו תבוא, אבל נחוץ יהיה לחכות לזה זמן מעט, עד - אחרית הימים...

43ובאמת גם "הזכו" וגם ה"לא זכו" חזו כבר הנביאים ואין כל סתירה בדבריהם "אלו ואלו דברי אלהים חיים" ואם זכריהו מדבר בסגנון אחר וישעיהו ומיכה מדברים בסגנון אחר, הוא מפני שה"זכו" וה"לא זכו" הוא ענין שלא מן השמים הוא, כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

44ועל כל פנים כשעומדים אנו כעת בתשרי, בעת שהננו מוכנים ומזומנים לתקן את כל העולם כולו במלכות שדי, בעת שהננו רוצים לעקור את העולה והרשעות מכל הבריאה, אז עלינו לזכור, כי מקודם וראשית כל עלינו לתקן את עצמנו, כי "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" הוא כלל מוסכם מאז.

45וסוף דבר עלינו לזכור, כי "רוח אלהים מרחפת על המים", כי רק "בזכות התשובה שנמשלה כמים" יבוא הרוח אלהים, זהו "רוחו של מלך המשיח", ועל כל יחיד ויחיד לגאול מקודם את עצמו, ואז תבוא ממילא גאולת הכלל "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה".

46כן הדבר, מקודם עליך לקיים את ה"שובה ישראל עד ד' אלהיך", תשובת הפרט, ואז ממילא תבוא גם ה"קחו עמכם דברים ושובו אל ד'" תשובת הכלל כולו.