שד"ל על שמות טו:א

1אז ישיר משה: קצת מן החוקרים בדורנו (De Wette, Nachtigall ואחרים) עשו השירה הזאת מאוחרת בזמן הרבה למשה, ותחלה אמרו כי לא יתכן שיחברֶהָ פתאום באותו שעה, וזה (גם אם נאמר כי משה מלבו אמרה להודות לה' על התשועה הגדולה שעשה לעמו) לא יקשה עלינו כלל, אחרי שאין השירה הזאת (וכן כל שירי המקרא) אסורה בכבלי המשקל והחרוז, אלא כולה דבור חפשי, אשר לכל אשר יהיה שמה רוח המשורר והֶמית נפשו ללכך ילך, וכאשר מצאנו יעקב ומשה בעת מותם אמרו ברכותם, וכן דוד אמר כמה מזמורים בהיות רוחו מטורפת בברחו מפני שאול ואבשלום. ועוד הקשו ממה שנזכר בשירה בית המקדש (תביאמו ותטעמו וגו'), והם לא ראו כי מחשבת משה בהוציאו את העם ממצרים היה בלא ספק שייראו את ה' ויעשו לו מקדש; גם הקשו איך יתכן כי בשעה קלה ילמדו כל ישראל את השירה הזאת עד שיוכלו לשורר אותה, וזה אמת; אמנם כבר נחלקו רז"ל (סוטה ט' ב') כיצד שרו על הים, ולבי אומר כי משה אמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, וישראל ענו סוס ורוכבו רמה בים, משה אמר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, וישראל ענו סוס ורוכבו רמה בים, וכן אחר כל פסוק ופסוק (ולפעמים אחר חצי פסוק) לא ענו ישראל אלא המלות האלה סוס ורוכבו רמה בים; ונקל היה לעם ללמוד ארבע תיבות הללו על פה; ודוגמא לזה מצאנו מזמור הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו (תהלים קל"ו) מלות כי לעולם חסדו כפולות בכל פסוק ופסוק, וכן בשירת דבורה נ"ל כי העם היו עונים אחר כל פסוק ופסוק ברכו ה', וכן שירת דוד לפי מהדורא תנינא שהוא הנסח אשר בס' תהלים שנראה שנתקן לשורר בו בבהמ"ק אומר אני שהיו עונים אחר כל פסוק ופסוק: ארחמך ה' חזקי, ומזה נמשך לשלשת השירות האלה מה שהן כתובות בצורה מיוחדת אריח ע"ג לבנה ולבנה ע"ג אריח, לזכר כי מתחלה נכתבו תחת כל פסוק ופסוק המלות שהיו עונים כגון

2בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'

3ברכו ה'

4שמעו מלכים האזינו רוזנים

5ברכו ה'

6ואם תאמר: א"כ למה לא נכתב מזמור קל"ו אריח ע"ג לבנה כשלשת השירות האלה? תשובתך בצדך: כי שם לא היה אפשר לעשות כך, כי המענה הוא אחר כל טור וטור. ואמנם לענין שאמרתי כי שירי המקרא אינם אסורים בכבלי המשקל והחרוז, אלא כלם דבור חפשי, אין זה המקום להוכיח אמתת הדבר הזה, ויתבאר אם ירצה ה' במקום אחר, וכבר נדפסו קצת מדברי באריענט 1840 ליטעראטור בלאטט עמוד ו' ז' כ' כ"א מ"ב מ"ג מ"ד; ודברי ר' עזריה (בספרו מאור עינים) ורמב"ן בפירוש הפסוק הזה, בטלים ומבוטלים.

7כי גאה גאה: גאה ל' גובה ורוממות; ולשונות גובה ומעלה מושאלים הרבה על ההתגברות על הזולת, וכן גָבַר נגזר מן גָבַהּ, וכן בלעז superare והתאר superior, והנה גאה גאה ענינו שהוא עליון וגובר על אחרים, כלו' על המתקוממים נגדו. והנה הפעל בלה"ק פעמים הוראתו על התאר והתכונה בלי שום פעולה כמו מה יפית ומה נעמת (ש"ה ז' ז'), חָכְמוּ צָדְקוּ ודומיהם רבים, וכן כאן היה אפשר לפרש כי גאה גאה שהוא גבוה ועליון; אמנם פעל גאה בשאר מקומות לא מצאנוהו מורה על תכונת הגובה, אלא על פעולת ההתנשאות כמו היגאה גמא (איוב ח' י"א), כי גאו המים (יחזקאל מ"ז ח'); גם נראה כי הפעל המורה רק תכונה ותאר לא יִכָפֵל עם המקור, ולא יֵאמֵר יָפֹה יָפִית, חכֹם חָכְמוּ, צדֹק צָדְקוּ, לכך אף כאן גאה גאה צריך שיורה פעולה לא תאר ותכונה. אמנם אחר שלא יתכן לפרש כי גאה גאה שנעשה גבוה ועליון אחרי שלא היה כך, לא נשאר אלא לפרש שהראה עצמו גבוה ועליון, שעשה פעולה אשר ממנה תתגלה רוממותו וגאותו, וע' למטה פסוק ז'.

8סוס ורוכבו רמה בים: הוא פירוש כי גאה גאה.

9סוס ורוכבו: במליצת השיר ל"י נבחר מל"ר, כי ההרגשה חזקה הרבה יותר כשהתבוננות השומע מתכוונת לנושא אחד, ממה שהיא בהיות רוח השומע משוטטת בין נושאים רבים, כגון שפטו יתום ריבו אלמנה (ישעיה אחר י"ז), אם היה אומר שפטו יתומים ריבו אלמנות, היתה המליצה מפסדת מכוחה הרבה, כי היתה המחשבה משוטטת בין כמה יתומים ואלמנות, ועכשו כלה מקבצת ביתום א' ואלמנה אחת, וכן למטה אלהי אבי במקום אלהי אבותי.

10רמה בים: רמה לשון ארמית, תרגום מלת השליך, ואין לה מקום אלא במליצת השיר, נושקי רומי קשת (תהלים ק"ד כ"ט), וכן הרבה מלות ארמיות מיוחדות למליצת השיר, כגון אנוש במקום אדם, אָתָה במקום בוא, מלה במקום דבר, קדם במקום עולם, וזה מפני שמליצת השיר אוהבת להשתמש במלות בלתי מורגלות בפי ההמון, ובמלות עתיקות וזרות (כדרך שבל' איטלקי המשוררים בוחרים להם מלות רומיות או איטלקיות נושנות) כי מיעוט ההרגל בהן יוסי להן נעימות וחן (כאשר כבר העיר על זה בעל מליצת ישרון בדף אחרון מספרו). והנה לה"ק ולשון ארמית לשון אחת היו מתחלה ומעט מעט נבדלו ונתרחקו זו מזו, והמלות אשר עתה ארמיות הן היו לפנים עבריות וארמיות יחדו, אלא שעזבה אותן לה"ק והניחתן ללשון ארמית, ולהיותן בלה"ק נושנות ובלתי מורגלות, בחרו בהן המשוררים להוסיף חן למליצותן, וקצת מן החוקרים האחרונים לא הבינו הדבר הזה, ובכל מקום מספרי הקדש אשר מצאו שם מלות ארמיות או מליצה על דרך לשון ארמית מהרו לשפוט כי הס' ההוא או הפרשה ההיא נכתבה בימי גלות בבל "בעת אשר לשון עברית ירדה מכבודה ואפסה משפת דובריה כי נבלה שפתם בארץ בבל אשר שם היו מדברים ל' ארמית;" ולא הבינו כי המליצות הארמיות ראיה על איחור זמן כתיבתן בשהן במליצה פשוטה ובזולת נבואה ושיר, כמו בספרי דניאל עזרא נחמיה ד"ה ואסתר, כי שם ידים מוכיחות כי הכותב לא בחר במלות ובמליצות הארמיות להנעים מליצתו, אלא אחר הרגל לשונו היה הולך, ולשון ארמית היתה שגורה בפיו יותר מלה"ק; אמנם בספרי הנבואה והשיר שלשונם מתוקן בתכלית הצחות ובחכמה נפלאה, מי יאמר ומי יאמין שבבלי דעת יצאו הדברים מתחת יד המליצים והמשוררים הנשגבים, כאילו לא היו בקיאים בלשונם אשר דברו בה מליצותם הנשגבות ושיריהם הנחמדים? ומי יאמר ומי יאמין כי מי שכתב ההלל אמר בשגגה ובאשגרות לישן כל תגמולוהי ע"ד ל' ארמית, במקום תגמוליו; ומי שכתב שיר השירים אמר שלא בכוונה מטתו שלשלמה ע"ד ל' ארמית, וכן שלמה אהיה כעוטיה שהוא מהארמי דילמא או די-למה (עזרא ז' כ"ג), או כי בעל מזמור קל"ט לא ידע לה"ק מפני שאמר כי אין מלה בלשוני, ולא אמר כי אין דבר בלשוני, או כי בעל ספר איוב היה חצי מדבר אשדודית מפני שאמר כתר לי זער ואחוך שהוא מאמר כלו ארמי, או כי בעל שירת הים היה עומד בארץ בבל מפני שאמר רמה בים, וללא אמר השליך? ועיין למטה (י"ז) על תביאמו ותטעמו.