שד"ל על שמות טו:יד

1שמעו עמים ירגזון: כשתנחה עמך בחסדך אז העמים שכבר שמעו את הנס הזה ירגזו וידמו כאבן כשיעברו ישראל אצלם; עבר ועתיד שניהם להורות על ההווה, כי המשורר מצייר הדבר כאילו הוא עתה נגד עיניו; ואמר תחלה עמים דרך כלל ואח"כ פרט פלשת, אדום, מואב וכנען.

2ירגזון: עיקר ענינו נדנוד ורעדה כמו ירגזון יריעות (חבקוק ג' ו'), ומוסדי הרים ירגזו (תהלים י"ח ח') והושאל לנדנוד הנפש וֶהמְיָתה ושאולה לכל סבה שתהיה, כמו ופחדו ורגזו (ירמיה ל"ג ט'), ורגזו וחלו מפניך (דברים ב' כ"ה), לב רגז (שם כ"ה ס"ה) שהם על התפעלות הפחד; וירגז המלך (שמואל ב' י"ט א'), מעצבך ומרגזך (ישעיה י"ד ג') שהם על התפעלות העצבון, למרגיזי אל (איוב י"ב ז'), ברגז רחם תזכור (חבקוק ג' א') שהם על החמה והחרון; ובלשון ארמית אינו נאמר אלא להוראת החמה והחרון, וכן בלשון חכמים רגזן ענינו בעל חמה, וכאן הכוונה על התפעלות הפחד.

3חיל: גם הוא לשון רעדה, כמו ותרעש הארץ ותחול (ירמיה נ"א כ"ט), יחילו אף ירגזו תהומות (תהלים ע"ז י"ז), אך נראה שהוא מיוחד לרעדה עם כאב וחבל, מל' בטרם תחיל ילדה (ישעיה ס"ו ז'), אע"פ שהושאל לפעמים לדברים בלתי חיים ובלתי מרגישים כאב. והנה הזכיר תחלה העמים שהיו קרובים אל הדרכים שהיו ישראל צריכים לעבור כדי ללכת ארצה כנען, ולבסוף הזכיר יושבי כנען שהם העמים שהיו ישראל הולכים לקחת את ארצם, כי תחלה היה צריך שיחתו הפלשתים ואדום ומואב כדי שלא יעכבו את ישראל בעברם אצלם, ואח"כ היה צריך שיחתו הכנענים ויפלו ביד ישראל. והנה כנגד פלשת ואדום ומואב אמר ידמו כאבן עד יעבור עמך, וכנגד יושבי כנען אמר תביאמו ותטעמו.