שד"ל על שמות טו:טו

1אז: מיד בשמעם קריעת ים סוף וטביעת המצרים.

2אלופי אדום: ראשי המשפחות, והמשפחה אשר עליה שר אחד נקראת אלף, כמו הנה אלפי הדל במנשה (שופטים י' ט"ו), לשבטיכם ולאלפיכם (שמואל א' י' י"ט), וחפשתי אותו בכל אלפי יהודה (שם כ"ג כ"ג), והאלוף הוא שר האלף ונשיא בית אב, והנה אלופי אדום הם בתי אבות שנחלקה בהם אומת אדום, ולכל בית אב היה אלוף ונשיא, והיו באדום אלופים למשפחותם. והם הנזכרים בבראשית ל"ו מ' מ"ג, וגם היה מלך באדום (שם שם ל"א במדבר כ' י"ד) ונ"ל כי אלופי אדום לא היו תחת עול מלך אדום, אלא מרדו בו, או מעולם לא קבלו עליהם מלך, והיתה קצת האומה תחת ממשלת המלך, וקצתם תחת ממשלת האלופים, והחלק השני הזה מאומת אדום מיוחד בשם בני עשו (עיין רשב"ם דברים ב' ג'); והנה מלך אדום לא נבהל מפני בני ישראל ויצא לקראתם בעם כבד, אבל בני עשו יראו מהם (דברים ב' ד').

3אילי מואב: גבוריהם. ואיננו לשון אַיִל (כדעת ראב"ע), אלא לשון אל ואלים, ונכתוב לפעמים ביו"ד מפני שכן אומרים אֱיָל אֱיָלות, כלם לשון חוזק ותקף. ונראה כי אלים היה תאר לקצת שרים, כאשר מצאנו ואת נשי המלך ואת סריסיו ואת אילי הארץ הוליך גולה מירושלים בבלה (מלכים ב' כ"ד ט"ו), ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל י"ז י"ג), והנה במואב כתוב ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל (במדבר כ"ב ג').

4נמוגו: נמסו כדבר הנמס בתוך המים (liquefieri) והוא משל כאילו אבד חוזק לבם והיה למים, כטעם וימס לבב העם ויהי למים (יהושע ז' ה') וקרוב לזה כתב אובידיוס (Ex Ponto I. 2. 57).

5Sic mea perpetuis liquescent pectora curis

6Ignibus admotis ut nova cera solet.

7ונראה כי שני השרשים האלה מוג ומסס נבדלים זה מזה במה שיקרא נמוג מה שניתך על ידי המים, כמו ברביבים תמוגגנה (תהלים ס"ה י"א), והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה (עמוס ט' י"ג) שענינו תלכנה מים, וכן שערי הנהרות נפתחו וההיכל נמוג (נחום ב' ז') אחר ששערי הנהרות נפתחו המים שוטפים את ההיכל והוא מתמוגג במים; ואולי כך (נגד הטעמים והנקוד) נמוגו בים דאגה (ירמיה מ"ט כ"ג) נמוגו בים של דאגה. ונמס הוא מה שניתך ע"י האש והחום, כמו וחם השמש ונמס (שמות י"ו כ"א), היה לבי כדונג נמס בתוך מעי (תהלים כ"ב ט"ו), כהמם דונג מפני אש (שם ס"ח ג'), הרים כדונג נמסו (שם צ"ו ה'), ונמסו הרים תחתיו וגו' כדונג מפני האש (מיכה א' ל'); וכן בשרש מסה, ישלח דברו וימסם (תהלים קמ"ז י"ח) שענינו על ידי חום השמש, ושנים נראים כיוצאים מן הכלל, בדמעתי ערשי אמסה (תהלים ו' ז'), ונמסו ההרים מדמם (ישעיה ל"ד ג'), אך גם באלה הכוונה על החום, כי הדם כשהוא לא הוא חם, וכן הדמעה חמה היא, ואמר כי דמעתו מרובה מאד עד שיצדק לומר אשחה בכל לילה מטתי, ומלבד זה היא ג"כ חמה כ"כ שהיא ממסמסת ברתיחתה את ערשו, אשר אולי כלו או מקצתו היה כסף וזהב. אבל בענין הפחד היו אומרים בלא חלוק נמוג ונמס, מאחר שאין המליצה הזאת אלא לשון מושאל, כי אומרים שהלב או הדם נהפך למים, בלי שנדע אם זה נמשך מרבוי החום או מרבוי הלחות.