שד"ל על שמות טו:יח

1ה' ימלוך לעולם ועד: איננו דרך תפלה שאם כן היה לו לומר ימלוך ה' לעולם ועד, גם איננו דרך נבואה, אך הוא דרך מליצת השיר, כאשר יביא ה' את עמו אל מקדשו, אז יהיה ה' מלך לעולם ועד, כלומר על עמו שיעבדהו לעולם.

2ימלך: יהיה מלך על ישראל שיעבדוהו וילכו בתורתו ויהיה ה' בראשם במקום מלך, כי אמנם שימת מלך עליהם לא היה לפי עיקר כוונת התורה; ויש כאן גם כן רמז למה שיהיה לעתיד לבוא, שיהיה ה' למלך על כל הארץ, ויהיה ה' אחד ושמו אחד.

3לעולם: עיקר הוראת מלת עולם על זמן נעלם ובלתי מיוחד, הן לשעבר הן להבא, כמו זכור ימות עולם (דברים ל"ב ז') הם ימי קדם הרחוקים ונעלמים מזמנינו, עבד עולם, אחוזת עולם, שמחת עולם, הכוונה בהם על הזמן העתיד, מעולם ועד עולם, לשעבר ולהבא.

4ועד: מלת עד הושאלה להורות (כהוראת מלת עולם) כל זמן רחוק, הן לשעבר הן להבא (וכן בלשון רומי המשוררים אומרים לפעמים usque להוראת התמידות), כמו הזאת ידעת מני עד (איוב ך' ד') לשעבר, בטחו בה' עדי עד (ישעיה כ"ו ד') להבא, ולָעַד כמו לעולם, ולהפלגה אומרים בכפל לשון לָעַד לעולם (תהלים קמ"ח ז') או לעולם ועד (ואין המליצה חסרה כדעת ראב"ע שחשב כי משפטה לעולם ועד עולם), והיתה המלה ראויה להנקד וְעַד, והסגול שתחת העי"ן זר מאד, וראב"ע בקש להולמו ולא הלמו, כי אמר שהוא בעבור ההפסק כמו וָאֹכֵל (בראשית ג' י"ב) מן וָאכַל, ואין זה כלום, ראשונה, כי כאן סגול ולהלן צירי; ושנית, כי גם בלא הפסק העתיד מנחי פ"א אל"ף פעמים בצירי ופעמים בפתח, כמו וָאחֵז בפלגשי (שופטים כ' ו'), וחוץ מפעלי נחי פ"א בזמן עתיד לא מצאנו מעולם פתח משתנה בהפסק מאמר לצירי. ורש"י כתב כי הוי"ו משרש המלה ושהיא פתוחה, והנכון כדעת בעל שפתי חכמים נכוונת רש"י על נקוד העי"ן, כי אנכי היודע וָעֵד (ירמיה כ "ט כ"ו) שהוא לשון עדות, העי"ן קמוצה כלומר נקודה קמץ קטן שהוא ציר"י, אבל וָעֶד שענינו לעולם, העי"ן נקודה פתח קטן שהוא סגול; אמנם ראב"ע באמרו: ומשפט לה"ק בהיות התנועה (זה נ"ל טעות סופר וצריך לומר הנגינה) באות הבא אחר וי"ו יפתחוהו כמו שור וכשב וָעֵז ובעבור זה נפתח ועד, עכ"ל, כוונתו על נקוד הוי"ו וקרא פתיחה לקמץ, לא שהקמץ נקרא כן, אלא שהוא פתיחה בערך אל השבא שאיננו תנועה; ובביאורו הקצר מפורש יותר וזה לשונו: ובעבור היות הטעם באות הראשון כמו לחם וָיַיִן, נפתח הוי"ו. אמנם לענין שכתב רש"י שהוי"ו במלת ועד היא יסוד, לא יתכן שיוקח כמשמעו, כי לא נעלם מעיני רש"י ז"ל שאומרים לָעַד, מִנִי עַד, ועולמי עַד בלא וי"ו, ואיך יאמר שהוי"ו כאן יסוד? גם מה שכתב במקום אחר (במדבר כ"א י"ד) את והב כמו את יהב, כמו שיאמרו מן יעד ועד, עכ"ל, לא יוכיח כלל שהוא מפרש וָעֶד משרש יעד, כי שם כוונתו על הוי"ו הבאה במקום היו"ד בנועַד ובמועֵד וכן במלת וַעַד שבל"ח, ולא (כדעת המעמר) על מלת וָעֶד שהכל יודעים שאינה מן יעד אלא מן עַד כמו לָעַד ולעולמי עַד. ונ"ל ברור כי כוונת רש"י ז"ל כי במלת וָעֵד בציר"י העין מלת עֵד נוהגת גם בלי וי"ו, אמנם מלת וָעֶד בסגול העי"ן לא תעמוד בלא וי"ו כי בלא וי"ו אומרים עַד בפתח, לא עֶד בסגול, והנה הוי"ו בלתי מתפרדת ממלת וָעֶד וכאילו היא בה יסוד וכיוצא בזה למטה (פסוק כ"ג) על מלת מרתה כתב רש"י: והתי"ו היא במקום ה"א הנשרשת בתיבת מרה; ועל מלת וחמתו כתב: הרי ה"א של שרש נהפכת לתי"ו; הרי שהוא קורא שרשית לכל אות הבלתי מתפרדת מן התיבה, ושבנטילתה ענין התיבה משתנה, אעפ"י שאיננה באמת מן השרש, כי שרש מרה מרר, ושרש חֵמָה יחם.