שד"ל על שמות טו:יז

1תביאמו ותטעמו וגו': דעת בה"ט נכונה מאד בפסוק הזה, והמפרשים לא הבינוה כלל, וזה שיעור הכתוב: תביאמו (וקודם לכן תטעמו בהר נחלתך) אל מכון לשבתך פעלת ה' אשר הוא המקדש אשר כוננו ידיך; תביאמו דבק עם מכון לשבתך והוא בית המקדש, ובא לשון ביאה בלי קשר אות משמשת על דרך בואו שעריו בתודה (תהלים ק' ד') כי ראתה גוים באו מקדשה (איכה א' י'), וכמוהו רבים, אבל הנטיעה נקשרת בהכרח עם בית המקום; והנה ותטעמו בהר נחלתך הוא מאמר מוסגר ועל כן בא תביאמו בטעם רביע, המפרידו מן ותטעמו.

2בהר נחלתך: כל ארץ הרים נקראת הר, כמו הר יהודה, הר אפרים, וכן ההר הטוב הזה (דברים ג' כ"ה) ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה (ישעיה כ"ה ו'), ובלע בהר הזה (שם שם ז'), כי תנוח יד ה' בהר הזה (שם שם י'), שהכוונה על כל ארץ ישראל.

3נחלתך: ארץ ישראל נקראת נחלת ה', כאילו היא אחוזתו וחלק ירושתו, החביבה על האדם (ובפרט אצל הקד'מונים כנראה מענין נבות, מלכים א' כ"א ג'), כמו באו גוים בנחלתך )תהלים ע"ט א'), ונחלתי שמתם לתועבה (ירמיה ב' ז'), כמו שנקראו ישראל חלק ה' ונחלתו להורות חביבותם עליו.

4מכון לשבתך פעלת ה': נקראו השמים מכון שבתו של הקב"ה (מלכים א' ח' ל"ט, מ"ג, ומ"ט, ותהלים ל"ג י"ד), וגם בית המקדש נקרא כן, מכון לשבתך עולמים (מלכים א' ח' י"ג), ופירוש מכון מקום (וכן בלשון ערבי מכאן), וכן אשקטה ואביטה במכוני (ישעיה י"ח ד') במקומי, ורוב שמוש המלה הזאת להוראה הזאת הוא בשיר ובדבור המפואר, אמנם בדבור הפשוט אומרים מכונה ומכונות להוראת היסוד והבסיס ועל ההוראה הזאת מצאנו בשיר מְכונִים, יסד ארץ על מכוניה (תהלים ק"ד ה').

5פעלת: הכינות וגזרת במחשבתך, כמו הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם (מיכה ב' א'), אף בלב עולות תפעלון (תהלים נ"ח ג'), מי פעל ועשה (ישעיה מ"א ד').

6מקדש: דגש הקו"ף לתפארת הקריאה, ונ"ל ששמוהו כדי שיהיה השוא נע, וזה כדי להרבות הברות התיבה, וזה כדי שיהיה נשמע יותר ניגון הזקף הגדול; וכיוצא בזה במלת הַצְּפִינוּ (למעלה ב' ג') להיות המלה בטעם סגולתא ואין לפניה מלה בטעם משרת רצו להרבות הברות התיבה כדי להשמיע יפה ניגון הסגולתא, אעפ"י שאין הטעם הזה מתישב אצל כל שאר הדגשים לתפארת; וכיוצא בזה הוא מה שהחליפו שוא נח בחטף פתח במלת הֲתִמֲלַךְ (ירמיה כ"ב ט"ו), כדי להרבות הברות התיבה, בעבור נגון הזקף שאין לפניו משרת.

7כוננו ידיך: אין ענינו כמו פעלת (כדעת ראב"ע), אלא לשון העמדה וקיום, כגון וכוננתי את כסא ממלכתו (שמואל ב' ז' י"ג), אלהים יכוננה עד עולם סלה (תהלים מ"ח ט'), והכוונה שהאל ישמר מקדשו שלא יחרב, והוא כענין מה שכתוב אח"כ ה' ימלוך לעולם ועד.