שד"ל על שמות כ:ד

1לא תעשה לך פסל: צורה מעץ או מאבן ונקרא כן ע"ש שנפסל, כלומר שמציירין אותו ע"י כריתה בגרזן ומקבת, והוא נבדל מן המסכה שהיא של מתכת ונעשית ע"י יציקה; רק בד' מקומות מצאנו פסל שלפי הנראה ענינו מסכה, את ציפוי פסילי כספך (ישעיה ל' כ"ב), הפסל נסך חרש (שם מ' י"ט), מי יצר אל ופסל נסך (שם מ"ד י'), הוביש כל צורף מפסל כי שקר נסכו (ירמיה י' י"ד ונ"א י"ז), ונ"ל כי גם באלה אין פסל זז ממשמעו, והוא של עץ או אבן, לא של מתכת, אלא שמצפין אותו בזהב או בכסף ונופל בו לשון פסל וגם לשון נסך; והנה ציפוי פסילי כספך ענינו פסיליך המצופים כסף, וכן הפסל נסך חרש וצורף בזהב ירקענו, שהצורף שוטח הזהב על הפסל שכבר נעשה מעץ, וכן הוביש כל צורף מפסל כי שקר נסכו הוא פסל והוא ג"כ נסך, כי תוכו עץ וחיצוניותו מתכת; והנה בפסוק הפסל נסך חרש אין חרש חרש עצים אלא כמו הנה אנכי בראתי חרש נופח באש פחם (ישעיה נ"ד י"ו), והוא הוא הצורף; ומלת נסך אפשר לפרשה מענין יציקה שנסך עליו זהב, ואפשר לפרש ענין כסוי וצפוי כמו והמסכה הנסוכה על כל הגוים (שם כ"ה ז') כלו' הפסל שכסהו וצפהו הצורף, וכמו שפירש רד"ק בפירושו הראשון; וכן הוא ג"כ הענין בפסוק מי יצר אל ופסל נסך; והנה כאן הזכיר הפסל ולא הזכיר המסכה, כי דבר בהווה, כי לא היו אז עשירים לעשות להם אלהי כסף ואלהי זהב, אא"כ ישתתפו בו כל העם כמו שעשו במעשה העגל, וכאן (בעשרת הדברות) עם כל יחיד ויחיד הוא מדבר; ולמטה (פסוק כ') הוסיף והזכיר גם אלהי כסף ואלהי זהב. והנה הפסל אפשר שיהיה מכל צורה שתהיה, וכן כתוב פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה תבנית כל בהמה וכו' (דברים ד' י"ו י"ז וי"ח); ואמנם באמרו אח"כ וכל תמונה אשר בשמים וגו' נראה כי פסל האמור כאן ענינו בצורת אדם, והוא מה שפרט שם (דברי ד' י"ו) בראשונה באמרו תבנית זכר או נקבה. וכל תמונה וגו': וכל צורה העשויה בדמות מה שבשמים או בארץ או במים; תמונה, משרש מוּן, בערבי מָאן, שענינו שִקֵר, הוא כנוי לצורה המתדמה לדבר אחר, כמו פסל תמונת כל סמל, פסל תמונת כל (דברים ד' כ"ג וכ"ה), ואמנם ממ"ש ותמונה אינכם רואים (שם שם י"ב), כי לא ראיתם כל תמונה (שם שם ט"ו), ותמונת ה' יביט (במדבר י"ב ח'), תמונה לנגד עיני (איוב ד' י"ז), אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך (תהלים י"ז ט"U), היה נראה כי תמונה שם צורת הנמצא הטבעי, תארו ותבניתו, לא צורה מלאכותיית הנעשית בדמותו (וכן כתבתי בבה"ע תקפ"ח ע' 89), אמנם אחרי ראותי מעוט שמוש השם הזה, ושלא נמצא אצל שֵם צורה ביחזקאל מ"ג, וגם לא נשאר שמושו בל"ח, ואחרי העמיק החקירה בכל המקראות שבא בהם (אשר אינם זולת אלה שהזכרתי) נ"ל שאין המלה זזה מענינה הראשון, אך ענינה תמיד צורה המתדמה לדבר אחר, והנה זה מובן במליצת ותמונת ה' יביט, שיאן ענינה צורת ה' ותארו, אלא צורה נבראת (כבוד נברא) המעורר בלב הנביא ציור הבורא ית', וכן אשבעה בהקיץ תמונתך (תהלים י"ז ט"ו), הכוונה על הכבוד הנראה בחזיון ובחלום (שהיה הרואה אותו שָׂבֵעַ ועל בו גם אחרי הקיצו), ואין הכוונה צורת האל, וכן יעמוד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני, הכוונה צורה נבואיית המעוררת ציור מה שאיננו גשם, ובל' רומי Phantasma; וכן ותמונה אינכם רואים, כי לא ראיתם כל תמונה, אין ענינם לא ראיתם צורת האל ותארו, אלא לא ראיתם שום צורה נבראת העומדת לעורר בדעתכם ציור האל המדבר אליכם; ואחרי אשר לא ראיתם שום תמונה שתעמוד במקום עצמותו, אין לכם ג"כ לעשות שום צורה למען תעמוד לכם לזכרון אלהיכם והנה התבארו כל הכתובים שבאה בהם מלת תמונה, והתבאר כי הוראת השם הה הוראה אחת שוה בכל מקום, והיא ג"כ מסכמת עם הוראת שרשה אשר נשאר בל' ערבי. ומן השרש הזה ג"כ שם מין שענינו בלשון מקרא דבר הדומה ולא שוה, כגון את כל עורב למינו (ויקרא י"א ט"ו) העורב עם כל שאר העופות הדומים לו ולא שוים לו, וכן עץ פרי עושה פרי למינו (בראשית א' י"א), שענינו (לפי הנגינה ונגד פירוש המפרשים כלם, וכמו שפירשתי במקומו) עץ פרי הנחלק למחלוקת הרבה שכל א' מהן דומה לחברתה במה שהיא עץ פרי כמוה, ואיננה שוה לה, כי היא מין אחר. ומן ההוראה הזאת הושאל אח"כ בל"ח שם מין לכלול אישים הרבה הדומים זה לזה, וכן בלשון רומי שם species ענינו מראה ודמות, ואח"כ הושאל להורות על המין. ואשר במים מתחת לארץ: על דרך לרוקע הארץ על המים (תהלים קל"ו ו'), דברה תורה כלשון בני אדם ולפי אמונתם בדורות ההם.