שד"ל על בראשית מט:י

1לא יסור שבט מיהודה: שרביט המלוכה.

2ומחוקק: מקל הממשלה (Befehl-Stab) כמו במחוקק במשענותם (במדבר כ"א י"ח).

3מבין רגליו: כך היה מנהג מלכי קדם, שהיה המלך יושב על כסא רם, ותחת רגליו הדום ובין רגליו מקל הממשלה (הערדער, גיז' ופיליפזאהן).

4לא יסור: לא יחדל ויפסוק, כמו וסר מהם הנגע (ויקרא י"ג נ"J), וסר ממני כחי (שופטים י"ו י"ז) לא תסור מעליו אולתו (משלי כ"ז כ"ב), לפיכך אין הכוונה כפירוש רמב"ן, כל זמן שיהיה שבט בישראל יהיה ביהודה, ולא יסור ממנו לשבט אחר; אלא הכוונה בהחלט לא יפסוק שבט מיהודה, אלא שעם כל זה אין הכוונה עד סוף כל הדורות, שתמיד יהיה שבט ביהודה, כי לא על סוף כל הדורות נתנבא יעקב אבינו, עיין למעלה פסוק א'.

5עד כי: לא מצאנו מלות אלה להוראת הזמן אלא להפלגת השיעור (a segno che), וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד (ברא' כ"ז י"ג) עד כי חדל לספר (שם מ"א מ"ט) עד כי יגעה ידו ותדבק ידו אל החרב (ש"ב כ"ג י') הפליא לְהֵעָזֵר עד כי חזק (ד"ה ב' כ"ו ט"ו), אבל להוראת הזמן אומרים עד אשר (עת אשר תשוב חמת אחיך), עד אם (עד אם דברתי דברי) או עד אשר אם (עד אשר אם שאו ערים) אם עד ואחריו מקור (עד שוב אף אחיך ממך) או עתיד (עד יגדל שלה בני) בלא מלת כי.

6כד כי יבא שילה: שם עיר, ושם השליך יהושע גורל לישראל, וחלק להם את הארץ, ושם השכינו את אהל מועד (יהושע י״ח:א׳). ואולי לשון זה של יעקב שנשאר להם בקבלה ושנכתב בתורה היה הסבה לשיבחר יהושע את שילה לתת שם אהל מועד ולהשליך שם הגורל.

7יקהת עמים: יקהה obedientia וכן ליקהת אם (משלי ל' י"ז) וכן בערבי וַקֵהַ obbedire: והטעם כל כך יהיה יהודה חשוב ונכבד באחיו, כי גם אחר שיבוא ישראל שילה ויחלקו את הארץ בגורל, ואיש איש יֵאָחֵז בנחלתו, עדיין יהיו כל השבטים נשמעים לו ומכבדים אותו, כענין יהודה יעלה (שופטים א' ב'), וגם אחר זמן ימלוך דוד ותהיה הממלכה ביהודה, זהו מה שנ"ל לפי פשט הכתוב הזה אשר רבו בו הדעות ואלה ראשיהן: א') חכמי התלמוד (סהדרין ה' והוריות י"א) ומדרש רבא ורש"י מפרשים שבט ומחוקק על הסנהדרין וראשי הגלויות שבבבל והנשיאים שבא"י, כלומר שאף אחר שפסקה מלכות מישראל, או שבאה הממלכה ביד בית חשמונאי ובית הורודוס, וגם אחר חרבן בית שני נשאר קצת שלטון ליהודה; ומפרשים עד כי יבא שילה זה מלך המשיח; שַי לו שיובל שי לו, או שילה כמו שֶלוֹ דדיליה היא מלכותא, ודון יצחק מסיף לפי הפירוש הזה הי שבט ומחוקק כולל גם כל החכמים והנכבדים שבכל דור ודור והוא מפרש עד כי יבא שילה לא להגבלת הזמן, כי אם להפלגת גדולת שבט יהודה שגם המשיח עתיד לצאת ממנו; ומפרש שילה בנו מלשון וְּבִשְלָיָתָה. וקרובה לזה דעת ר' יצח' עראמה, והוא מפרש כרע רבץ כאריה ביום חליו, ומי יקימנו, וזה על גלותנו זאת, ובגלות הזאת לא יסור שבט ושלטון מיהודה, הם הנשיאים וכל גדולי הדורות, עד כי יבא שילה, והוא הבן הקטן העתיד לצאת מבין רגליו כמו שתרגם אנקלוס ובשליתה ובזעיר בנהא, כי הוא אשר יקהלו אליו כל הגוים וימלוך עליהם מלכות שלמה, והוא משיח ומשם ואילך לא יוסיף לכרוע; ב' רמב"ן מפרש כל זמן שיהיה שבט מישראל, יהיה מיהודה, עד כי יבא שילה בנו והוא משיח; ג') ראב"ע ורלב"ג עד כי יבוא בנו, והוא דוד; ראב"ע הביא פירוש אחר בשם אחרים, עד כי יבוא שילה מלשון ובא השמש, או עד כי יבא קץ שילה ככתוב ויטש משכן שילה ויבחר בדוד עבדו ואז לו יקהת עמים כי היו עמים רבים תחת יד דוד ושלמה. ד) רשב"ם חזקוני רמבמ"ן ויש"ר עד יבוא יהודה לשילה ואליו יתקבצו השבטים להמליך את רחבעם אז יסור שבט מיהודה כי ימלוך ירבעם על עשרת השבטים; ואעפ"י שהענין ההוא היה בשכם (ד"ה ב' י' י"א) הנה שכם קרובה לשילה. והחזקוני מוסיף שילה זה אחיה השילוני, ודון יצחק מוסיף עד יבא חטאו של שלמה, שילה מן שלו בארמי שגנה וחטא. (אמר שד"ל לפירוש רשב"ם קשה מאד כי ולו יקהת עמים איננו לפי זה ברכה אלא קללה, כי כשנאספו השבטים לשכם נחלק המלכות, והחכם יש"ר פירש ולו יקהת עמים שעכ"ז לא תפסוק אז לגמרי המלוכה מזרעו, כי גם לרחבעם תהיה יקהת עמים, קבוץ שני שבטים, יהודה ובנימין; וזה דחוק, כי יותר היה נכון שיאמר ובו ימרדו עמים); ה') ר' שלמה רבו של רבנו בחיי (הביאו רבנו בחיי) פירש לא יסור שבט מיהודה לעד לעולם כשיבוא שילה והוא משיח, והוא אומר כי כן דעת אנקלוס ושצריך למחוק מלת עד קודם דייתי משיחא (אמר שד"ל א"כ היה האתנח ראוי להיות תחת עד, כי היתיב שתחת עד אין כמו אלא ככח פשטא והוא מפסיק פחות הרבה מהאתנח); ו') רבנו בחיי כתב: והזכיר לא יסור שבט מיהודה עד כי יבא שילה שבא להורות על גאולת מצרים העתידה הקרובה, כי איך יתכרן שיתחיל הגלות עתה ביעקב ובזרעו, ולא יזכיר ענין הגואל הראשון הקרוב ולא יתנבא עליו ולא יבשרם ויזכיר העתידה הרחוקה בגואל האחרון באחרית הימים? (אמר שד"ל העתקתי הלשון הזה, כי נכון הוא מאד, והרעיון הזה בעצמו הוא אשר הביאני לפרש שילה על ימי יהושע, כי לדעתי הגאולה והישועה הגדולה שהיו בני יעקב מצפים אינה אלא כבוש הארץ) ומפני זה אמר עד כי יבא שילה והוא רמז על משה, וביאור הכתוב כי המלכות ליהודה עד זמנו של משה שתשוב המלכות והממשלה לבית לוי והוא משה רבנו הגואל הראשון המולך על ישראל, כענין שכתוב ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם, כי כל ישראל נאספו אליו ועל זה אמר ולו יקהת עמים. (אמר שד"ל שאינני רואה מהיכן בא לו לפרש שילה על משה אם לא מפני כי חשבונו של זה כחשבונו של זה, וכן אחרים אמרו יבא שילה בגמטריא משיח); ז') רע"ס מפרש לא יסור כפירוש רמב"ן, ומפרש שילה מורכב מן שול ושלה, שול לשון שולים וסוף, ושלה לשון שלוה, הוא המשיח שהוא השלום האחרון שיהיה בסוף, ואז גם שאר עמים ישמעו ליהודה; ח') הכורם מפרש לא יסורו מיהודה חכמים וסופרים מנהיגי העם וחכמתם, עד כי יבא שילה ושמואל הנביא, כי בשילה התפללה חנה ובשילה גדל שמואל אצל עלי, ובשילה נגלה אליו ה', ולו יקהת עמים: אל שמואל נקבצו ישראל לשאול להם מלך. ט') המתרגם האלכסנדרי נראה שפירש שֶלּוֹ כאנקלוס, כי תרגם Donec veniant quae ipsi reposita sunt; י') היירונימוס תרגם Donec veniat qui mittendus est כאלו כתוב שלוח. י"א) קלער' פירש לא יסור שבט מיהודה למטה אחר עד כי יבוא קצו וסופו של שבט, של מחוקק, או של יהודה, כלו' עד שתפסוק המלכות מישראל, כלומר כל זמן שתהיה מלכות בישראל לא תסור מיהודה, שילה מן שלה בארמי שקט, ושבט רמזה לדעתו שולים על הקצה; י"ב) G. A. Teller מפרש כי יהודה היה חשוב ונכבד מאחיו והיה נוסע בראש עד שבאו לשילה ואז נפרדו השבטים איש לנחלתו וסר ממנו השבט; י"ג) הערדער מפרש שילה שם עיר ולשון שלוה, והכוונה עד שיבואו אל המנוחה ואל הנחלה, ושאמנם יעקב הזכיר שילה כי היתה בין בית אל ובין שכם אשר ישב שם גם הוא, והוא מוסיף כי גם אחר בוא ישראל אל שילה ואל הנחלה היתה הגדולה ליהודה, הן ע"י מלכי בית דוד והן ע"י זרובבל ושאר הנשיאים; וקרובים דבריו להיות כדברי, אלא שלא הזכיר כי בשילה נחלקה הארץ, ולא פירש 'עד כי' כפירושי; והוא מפרש מחוקק מקל הממשלה, ומפרש מבין רגליו. מפעמיו והליכות רגלו כלומר מוצאיו ומובאיו למלחמה (Von seinen Zugen). י"ד) קוצעיוס מתרגם שולה מן שלוה Princeps pacis וכן שולטענס מפרש tranquillator וכן ראז' tranquillitatis suctor, pacificator, Promittit itaque Jacobus tribui Judai, no recessurum ab eo imperium, donec veniat magnus ille princeps qui, extremo mundi aevo turbata omnis ad pacem et tranquillitatem sit revocaturus, et totius orbis terrarium imperium sit suscepturus, quod his verbis exprimitur: ולו יקהת עמים. ט"ו) פיליפזאהן מפרש כי יהודה יבוא לשילה, ושילה תהיה המקום הנבחר, מקום המשכן ונקודה עיקרית בארץ ישראל וכטבור הארץ, ועי"כ לו (ליהודה) תהיה יקהת עמים; והוא מוסיף כי חצי הברכה נתקיים כי היה המשכן ימים רבים בשילה, וחציה לא נתקיים שי לא היתה שילה ליהודה אלא לאפרים, אך לא מצאנו בכל הברכות האלה דבר שלא נתקיים. ודע כי בספר השומרונים כתוב מבין דגליו בדל"ת, וכן בתרגום שומרוני מתורגם מבין סדריו, וכבר הסכימו ראז' וגיז' שאינו אלא תקון, ולענין מלת שילה בספר השומרונים כתוב שלה בלא יו"ד וגם בתרגומם הניחו המלה כן בלא תרגום, נראה שפירשוה גם הם שם העיר שילה.