שד"ל על בראשית מט:יא

1אסרי לגפן וגו': הכל סימן לברכת הארץ, ולרבוי הגפנים, והיין הטוב בארצו של יהודה.

2אסרי: בינוני בתוספת יו"ד, כמו המגביהי לשבת, המשפילי לראות, מקימי מעפר דל (תהילים קי״ג:ה׳-ו׳).

3אסרי לגפן עירו: ולא יחוש שהעיר ישחית הגפן.

4ולשרקה: גפן מובחרת, ואמרו הקדמונים שהיא גפן שענביה אין בהם חרצן (una sez'osso) וגם בלשון ערבי שריק ענינו גפן מובחרת; ואולי המלה נגזרת מן ריק ע"ש שיאן בו חרצנים, וכן אילני סרק, ריקים מפרי; וכן בסורי סריקָה vacuus, vanus, inanis.

5בני אתונו: בן אתונו, והיו"ד יתירה; ויתכן ג"כ שתהיה הקריאה בְנֵי לשון רבים.

6כבס ביין לבושו: גם זה מרוב היין, כי הדורך הענבים בגדיו מתלכלכים ביין, כטעם המדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת (ישעיה ס"ג ב'), וכאן הוא אומר כי מרוב הענבים שידרוק יתאדמו כל בגדיו כיאלו כבסס ביין (רשב"ם).

7סותה: לפי ענינו פירושו כמו כסותו, והשומרונים הגיהו כסותו, ומוהר"ר מרדכי מורטארה אומר כי אולי שרש סותת חלת הוראתו כסוי, והמסית נקרא כן מפני שכל השתדלותו היא לכסות ולהסתיר מעיני המוסת את הטענות העומדות נגד מה שכוונתו ליעץ אותו וכבר היית ימתמיה על מה שכתב רש"י עבדי אוריתא באולפן ע"ש רוכבי אתונות צחורות, ותלמידי גדעון פינצי הזכירני כי הוא לקוח ממה שאמרו בערובין נ"ד ב' רוכבי אתונות אלו תלמידי חכמים שמהלכים מעיר לעיר וכו'. במקם שכתוב ברש"י ויטעננו מגפן אחת כתוב בכי שלי ויטענו, ונכון.