שד"ל על בראשית מט:כג

1וימררוהו: לשון וימררו את חייהם (שמות א' י"ד).

2ורבו: ל' יריית חיצים, והוא קל עבר ממשקל פָעול, משרש רבב, כמו יָסוֹבּוּ עלי רבָיו (איוב י"ו י"ג), וברקים רב (תהלים י"ח ט"ו) שהם לשון יריית חיצים, כמו שרש שרבה (רד"ק), ואמרו רֹבּוּ ממשקל פעול להבדילו מן רַבּוּ ענין רבוי (מהרש"ד): ולדעת רש"י המלה בנין פֻעל, על דרך כָלּוּ תפלות, אלא שהוראו כהוראת התפעל; ואולי חשב רש"י כי בשו וארו עיני הם ג"ג בנין פֻעל, ולהיות הוראתם עומדת, והפועֵל פועל בעצמו ולא מקבל פעולה מאחרים, חשב שיתכן להיות פֻעל להוראת התפעל, ומלות שמו רמו דמו שהם צווי מן הקל הם לדעתו עבר פֻעל.

3וישטמוהו: הוא פירוש המשל, וכן דעת בה"ט שנתן אתנח תחת ורבו, ועשה אותם שני מאמרים, וכל זה על אחיו ששנאוהו, ולדעת רשב"ם על המצרים שנתנו אותו בבית הסהר; אולי אמר כן בחשבו כי יעקב לא ידע מאומה משנאת בניו את יוסף. ומוהר"ר מורדכי מורטארה אומר כי לא יתכן לומר שיעקב לא ידע דבר מזה, שאם כן לא היה מקם לאחרי יוסף שיאמרו ליוסף אביך צוה וגו', אם יוסף היה יודע שלא נודע הדבר לאביו; גם רחוק הוא עד מאד שיחשוב יוסף כי אחיו הגידו הענין לאביהם קרוב למיתתו; ואם יקשה לרשב"ם כי אחר שהם לא מכרוהו (כדעתו וכדעתנו) לא יתכן לומר וימררוהו ורובו, אין זה כלום, כי הנה יוסף האמין שהם מכרוהו, וכן האמין יעקב, כי בודאי בניו לא הגידו לו שהשליכוהו לבור כדי שימות שם. ולדעת דח"א ז"ל הכוונה על הקרובים לשכם, שהיו שונאים לבני יעקב, וקרוב הדבר כי בני יעקב אמרו לאביהם (או הוא עצמו חשב כך והם הניחוהו במחשבתו) כי כשהלך יוסף לראות את אחיו בשכם טעה בדרך והלך בדרך רחוקה ופגעו בו לסטים בעלי חצים, ובקשו להרגו, וה' היה אתו והתקומם נגדם ונמלט מידם, ואח"כ לא ידע הדרך לשוב לבית אביו, ופגעו בו אחרים ותפשוהו ומכרוהו לעבד והוא אומר כי רחוק הוא שימשיל יעקב את בניו (שהיו רועי צאן) לבעלי חצים, גם מאמר ותשב באיתן קשתו לא יתכן אם הכוונה על אחיו כי הנה יוסף לא התקומם נגדם כלל, אך נשאר כצאן לטבח יובל.