שד"ל על ישעיהו א:יא

1למה לי, מה יועיל לי, כלומר אין לי חפץ, כמו למה לי חיים (בראשית כ"ז מ"ו).

2שבעתי, אכלתי כל צרכי, כמו שובע שמחות (תהלים י"ו י"א), כלומר אין לי צורך. ומכאן נראה ברור כי הנביא מדבר בדור שלא היו עובדים אלילים, אבל עובדים את ה' ומכבדים אותו ברבוי זבחים, אך בלא טהרת הלב ובלא שמירת דרך ה' לעשות צדקה ומשפט; וזה דבר טבעי בעם שקודם לכן (בימי אחז) היו עובדים האלילים, ועכשו פתאום (במלוך חזקיה) הוצרכו לעזוב העצבים ולעבוד את ה'. והנה העמים הקדמונים עובדי האלילים מאמינים היו שאלהיהם מתפתים על ידי שחד הקרבנות לעשות את בקשותם ולמלאות את שאלותם, בלי הבטה למעשיהם, הטובים המה אם רעים. ותורת משה לא בטלה הקרבנות, אך צותה עליהם, בעבור תועלות גדולות הנמשכות מהם לצבור וליחיד, אך הודיעה ופרסמה כי ה' לא ישא פנים ולא יקח שחד (דברים י' י"ז), ואמרה בקללות (ויקרא כ"ו ל"א) ולא אריח בריח ניחוחכם, כלומר כשיהיו העם חוטאים, גם קרבנותם לא יהיו לרצון לפניו, ולא ישיבו מהם חרון אפו. וכמו שהיו העם טועים בימי חזקיה ובוטחים בתועלת הקרבנות בלא טהרת הלב וכשרון המעשים, כן טעו בזה רבים גם בדור המדבר, שלא היו נקיים מגלולי מצרים אשר יצאו משם, וזאת היתה טעותם של קרח ועדתו. כי אמנם קרח ועדתו לא כפרו כלל בשליחותו של משה ובתורה מן השמים, שאם היו מכחישים שליחותו של משה לא היו אומרים כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה', שאם לא האמינו במופתי משה, מהיכן להם כי בתוכם ה'? אבל קרח ועדתו חשבו כי אחר שעמד משה בסוד ה' ולמד מפיו דרכי העבודה הרצויים לפניו, היה עושה מה שלבו חפץ, והיה האל מסכים על ידו, כאדם שמסיתין אותו ונית. וחשב קרח כי אחרי שהוקם המשכן ונודעו משפטי הקרבנות ודרכי העבודה הרצויים לפני ה', אין ישראל צריכים עוד לא למשה ולא לאהרן, אלא כל מי שירצה יוכל להיות כהן ונביא, כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' על ידי המשכן והעבודה. והנה קרח היה מתנשא לאמר אני אהיה כהן ונביא, וה' יענה אותי בנסים ונפלאות כאשר ענה את משה ואת אהרן, אחרי אשר אעבוד עבודתו כמצווה מפיו; ולמה אראה את משה ואת אחיו בגדולה, ואני ואחי נהיה להם לנושאי כלים? ומשה ראה כוונתו, ואמר להם קחו לכם מחתות, ותראו אם העבודה והקטרת תועיל מעצמה למי שיהיה. וזאת היתה ג"כ טעות יוצאי מצרים כשהיו מתרעמים על משה על שהוציאם ממצרים והביאם אל המדבר, כי מעולם לא גלו דעתם היותם חוששים שמא מעשי משה ואותותיו ומופתיו מעשים מזוייפים, ובתחבולה וחכמה היו, ואחר קריעת ים סוף כתוב מפורש ויאמינו בה' ובמשה עבדו (שמות י"ד ל"א), ותכף אח"כ אמרו (שם י"ו ג') כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה, כאלו משה ואהרן בכחם הוציאו אותם; אין זה אלא שהיו מאמינים כי האותות והמופתים אשר ראו היו באמת מעשה נסים ובכח אלהי, אבל היו חושבים שהאל כורת ברית עם כהניו וחכמיו היודעים דרכי עבודתו, והיה ניסת להם ועושה רצונם, ולפי זה יתכן לפי דעתם שתהיה יציאתם ממצרים בכח אלהי ועל ידי מופתים אמתיים ואלהיים, ועם כל זה לא תהיה ברצון האל ובמצותו, אלא מרצונם של משה ואהרן כהניו המפתים אותו בעבודתם, ולכל אשר יחפצו יטוהו.