שד"ל על ישעיהו א:ל

1נובלת עָלֶהָ, נובלת מפאת עָלֶהָ, וכן ותאבדו דרך (תהלים ב' י"ב) (ראב"ע) כלומר נובלת מצד עָלֶהָ שנובל, וכן ותרדנה עינינו דמעה (ירמיה ט' י"ז) מרוב ירידת הדמעות כאלו העינים עצמן יורדות. וכן יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב (יואל ד' י"ז), וכן רק הכסא אגדל ממך בראשית מ"א מ').

2עָלֶהָ בלא יו''ד, כי עָלֶה מתחלתו שם כולל, ולא יתרבה, כמו ויתפרו עלה תאנה (ברא' ג' ז'), ורק בימי נחמיה אמרו ממנו עלים, עלי זית ועלי עץ שמן (נחמיה ח' ט"ו), וכיוצא בזה פרי בלשון מקוא הוא שם כולל, ולא יתרבה, ובימי בית שני אמרו ממנו פירות. והשמרונים שבשו תורתם וכתבו עלי תאנה ביו"ד, מפני שבזמנם היה עָלֶה מקבל רבוי. ואין לומר כי עָלֶהָ לשון רבים אלא שחסרה היו"ד, ושכן היתה דעת בעלי הנקוד שלא נקדו עָלָהּ כמו שָׂדָהּ (מלכים ב' ח' ג'); כי אמנם הנה מצאנו ג' פעמים מַרְאֶהָ (ויקרא י"ג) והוא לשון יחיד, והעד התארים שאצלו, עמוק ושפל, שהם לשון יחיד. ודע כי זה משפט בשמות מנחי ל"ה, פעמים רבות נראים כלשון רבים, ואינם אלא לשון יחיד, כמו והיה מחניך קדוש (דברים כ"ג ט"ו), ומראיהן רע (ברא' מ"א כ"א), מראיהם טוב (דניאל א') ט"ו), ולא יכנף עוד מוריך (ישעיה ל' כ'), ירעה מקניך (שם שם כ"ג), בורא השמים ונוטיהם (שם מ"ב ה'). ומזה בתפלות רצון קוניהם, ובכוונה לא אמרו רצון קונם, מפני ההוראה האחרת שהיתה למלת קונם בימיהם, שהיתה כנוי לקרבן, והיה משמעותה אצלם. ענין נדר ואיסור כקרבן. ובעל ויעתר יצחק (סימן קמ"ו) הגיה רצון קונם, ונפתו אחריו רבים.