שד"ל על ישעיהו א:ד

1הוי . לשון קריאה (כפירוש ראב"ע ורוזֶנְמִילֶר, וכמו שפירש רש"י למטה פסוק כ"ד), ואיננו לשון אוי (כדעת גיזניוס), כי אינו אלא תחלת התוכחה, והקדמה לעל מה תכו, ואינו מזכיר אחר זה מה יהיה האוי. והנה מלת אוי תבא אחריה על הרוב למ"ד: אוי לי, אוי לך, אוי לו, אוי לנו אוי להם, ולא כן מלת הוי, כגון הוי מגיעי בית (ישעיהו ה' ח'), הוי משכימי בבקר, הוי משכי העון, הוי האומרים, הוי חכמים, הוי גבורים, וכן כאן הוי גוי חוטא. ורק ירמיה ויחזקאל, הנביאים המאוחרים בזמן, אשר אין לשונם צחה כנביאים הראשונים, אמרו לפעמים הוי במקום אוי, הוי אל נבו (ירמיהו מ"ה א'), הוי עליהם (שם נ' כ"ז), הוי על הנביאים (יחזקאל י"ג ג'), הוי למתפרות כסתות (שם י"ג י"ח).

2עם כבד עון . כבד שם התאר בסמיכות, והוא אחד עם כְבַד (שמות ד' י'), וכמהו מן עָרֵל עֲרַל שפתים (שם ו' י"ב) ועֶרֶל לב ועֶרֶל בשר (יחזקאל מ"ד ט') (ראב"ע). ודע כי משקל שוא ותנועה ( פְעַל, פְעֵל, פְעֶל פְעֹל ) ומשקל סגול בטעם למעלה ( פֶעֶל, פֵעֶל, פֹעֶל ), אחד הם, אלא שהראשון יותר קדמון, ונשאר בלשון ארמית (כגון גְבַר, קְשֹט ), והשני מאוחר ממנו, והוא מיוחד ללשון הקדש ( גֶבֶר, קֹשֶט ), ועל המעט הוא שיבטאו בלשון הקדש במשקל הראשון, כגון עם גְבַר תמים (תהלים י"ח כ"ו). והנה המלות כִזְרַע גד (במדבר י"א ז'), חֲדַר משכבך (שמות ז' כ"ח), הֲבֵל הבלים (קהלת א' ב'), בִגְדֹל זרועך (שמות ט"ו ט"ז), ואל גְבֹהַּ קומתו (שמואל א ט"ו ז'), שהן נראות זרות, והיה משפטן זֶרַע חֶדֶר הֶבֶל גֹדֶל גֹבַהּ , אינן אלא על המשקל הקדמון. ודע כי בבוא שם התאר סמוך לשם דבר, הכוונה לומר כי נושא המאמר הוא בעל התאר ההוא מצד החלק ההוא שיש בו (הרמוז באותו שם דבר) שהוא בעל התכונה ההיא (הרמוזה באותו שם התאר). כגון יפה מראה . הכוונה יפה מצד מראהו שהוא יפה, נקי כפים ובר לבב. נקי בבחינת כפיו שהן נקיות ובר בבחינת לבו שהוא בר, ועל הדרך הזה תמימי דרך, ישרי לב, שפל רוח, קשה עורף, טמא שפתים, כבד פה וכבד לשון, וזולתם רבים. וכן כאן עם כבד עון. עם שהוא כבד מצד עונו שהוא כבד, ואין הכוונה על גודל עון אחד מיוחד, אלא על רבוי העונות, כטעם כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני (תהלים ל"ח ה'), וכן בישעיה (כ"ד כ') וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום, כאלו הפשע משא כבד המפיל את נושאיו. ומצאנו עון ופשע אמורים בלשון יחיד על דרך שם כולל, והכוונה עונות הרבה, כמו כי לא שלם עון האמורי (בראשית ט"ו ט"ז), פן תספה בעון העיר (שם י"ט ט"ו), העם היושב בה נשוא עון (ישעיהו ל"ג כ"ד), והגד לעמי פשעם (שם נ"ח א'), ולשבי פשע ביעקב (שם נ"ט כ'), ורבים כן. והנה אחר שאמר גוי חוטא, הוסיף שעונותיהם רבים מאד, עד שיכבדו עליהם כמשא כבד.

3זרע מרעים . ענינו כפירוש רד"ק ורוזנמילר: זרע שהם מרעים, כמו כי זרע ברוכי ה' המה (ישעיהו ס"ה כ"ג). ולא כגיזניוס: זרע של מרעים, כי באמרו שגם אבותם היו רעים נמצא ממעט גנותם, ולא מצאנו כאן זכר ורמז שלמדו מעשיהם הרעים מאבותם.

4בנים משחיתים . מזיקים, עושים השחתה וקלקול. משחיתים. קרוב למרעים, כטעם לא ירעו ולא ישחיתו (למטה י"א ט', ס"ה כ"ה).

5נאצו . קרוב לעזבו, אלא שהוא קשה ממנו, כי הוא מורה עזיבה והרחקה בבזיון ומיאוס, כמו למטה (ה' כ"ד) כי מאסו את תורת ה' צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו. ואין ענינו הכעסה, כי מה טעם לומר הכעיסו את אמרת קדוש ישראל? אך ענינו בזיון ומיאוס, כמו שהיא הוראת השרש הזה בבנין הקל, כמו נאצו כל תוכחתי (משלי א' ל'), אלא שהפיעל המורה על חוזק הפעולה מורה בשרש הזה ריחוק ומיאוס חזק, בזלזול וחירוף וגידוף. וכן תרגם יונתן: קצו בדחלת קדישא דישראל, ולמטה ה' כ"ד תרגם: רחיקו, לשון הרחקה ומיאוס. ומה שמצאנו במקומות אחרים לשון ניאוץ מתורגם בלשון הרגזה, אין זה אלא תקון שתקנו המתרגמים לכבוד מעלה, על דרך שמצאנו ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל (ויקרא כ"ד י"א). וארגיז, הוצא את המקלל (שם שם י"ד). דארגיז, את ה' הוא מגדף (במדבר ט"ו ל'). מרגיז, ובפסוק ביד עבדיך חרפת אדני (ישעיהו ל"ז כ"ד) תקן יונתן בדרך אחר ואמר חסידת עמא דה', הכל להרחיק לשון חירוף מהאל יתברך.

6קדוש ישראל . הכוונה אלהי ישראל, מי שישראל מקדישין אותו ועובדים אותו, ודוגמתו פחד יצחק (בראשית ל"א מ"ב). מי שיצחק מפחד ממנו, וכן בלשון חכמים: קשה יראתם (מכילתא שמות י"ד ב'). האליל שהיו המצרים עובדים ויראים. ולפיכך מצאנו מלככם כפל לשון של קדושכם (ישעיהו מ"ג ט"ו). וכאן ישעיה מגדיל ציור חטאתם, באמרו כי מי שהיה משפטם להקדישו ולרוממו הם בהפך נאצוהו ומאסו בו. מליצת קדוש ישראל מצויה מאד בישעיה, ומעט בכל שאר ספרי הקודש, והיא שלשים פעמים בדברי ישעיה (עם והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה, י' י"ז, גואל ישראל קדושו, מ"ט ז', אני ה' קדושכם, מ"ג ט"ו, ועם ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל דמלכים ב י"ט כ"ב). ורק שתי פעמים בירמיה (נ' כ"ט ונ"א ה'), ושלש בספר תהלים (ע"א כ"ב, ע"ח מ"א, פ"ט י"ט), וזולת המקומות האלה אין עוד המליצה הזאת בכל המקרא (זולתי בחבקוק א' י"ב הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי, ושם לא נזכר ישראל, ואולי קדושי חוזר אל הנביא, לא לכל האומה). וכאלו ראה ישעיה שהיו המכחישים עתידים לשלול ממנו חצי נבואותיו, חתם חותמו בכלן, וכתב מליצת קדוש ישראל בחלק השני כמו בחלק הראשון, ויותר גם כן, כי הנה היא י"ב פעמים בראשון וי"ז בשני.

7נזורו . נפעל משרש 'זור', שהוא תרגום של סור, ומכאן נגזר אחר כך שרש 'נזר' המורה התרחקות ופרישות.

8אחור . מאחריו היה לו לומר, אלא שהקיצור בדבר המובן מוסיף אומץ לדבור, וציור המרידה מתחזק הרבה בהיותו מסיים במלת אחור.

9נאצו , נזורו . בלא וי"ו החבור, וכן עם כבד עון, זרע מרעים, בנים משחיתים, הכל בלא וי"ו. העדר החבור (Asyndeton) מגדיל רושם הדבור, כי כל רעיון ורעיון מתראה לבדו ומכה על נפש השומע. אבל שני ציורים הקשורים זה לזה בסימני החבור, רשומם יותר חלש, כי לא תוכל הנפש להבחין כחו של כל אחד ואחד מהם, על דרך תרי קלי לא משתמעי.

10עזבו את ה' וגו'. פתח לנכח (הוי גוי חוטא, כי הוי לשון קריאה, והקריאה אינה אלא לנכח), וסיים לנסתר: עזבו, נאצו, נזורו. זה משפט בלשון הקדש, כל מקום שמשמיטין מלות אתה אשר , או אתם אשר , הופכים הדבור לנסתר. כגון רני עקרה לא ילדה (ישעיהו נ"ד א'). שיעורו: אַתְּ אשר לא ילדת. וכן שמעו אלי יודעי צדק עם תורתי בלבם (שם נ"א ז'). אתם העם אשר תורתי בלבבכם. וכן ועתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו (שם מ"ד א'). ואתה ישראל אשר בחרתי בך. וכן טורף נפשו באפו (איוב י"ח ד'). אתה הטורף נפשך באפך. וכן מכין הרים בכחו (תהלים ס"ה ז'). אתה המכין הרים בכחך. וכן עם מלת 'הוי': הוי משקה רעהו (חבקוק ב' ט"ו), הוי בוצע בצע רע לביתו לשום במרום קנו (שם שם ט'), הוי חכמים בעיניהם (ישעיהו ה' כ"א), ועיין למטה כ"ב ט"ז. ולפעמים ינהג המנהג הזה גם בלא השמטת מלת אשר , כמו בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו (צפניה ב' ג'), וכן בברכות: ברוך אתה ה' אלהינו אשר קדשנו במצותיו. ואם באת לפרש המליצה הזאת בדיוק, כך תפרשה: הוי גוי חוטא עם כבד עון וכו', שאתם אותם האנשים שעזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור. וכן רני עקרה. אַתְּ שֶׁאַתְּ היא האשה שלא ילדה, וכן שמעו אלי יודעי צדק. שאתם העם אשר תורתי בלבם, וכן הוי. אתה שאתה האיש המשקה רעהו, וכן ברוך אתה ה' אלהינו. שאתה הוא האל אשר קדשנו במצותיו.