שד"ל על ישעיהו א:ה

1על מה תכו עוד, על מה תוסיפו סרה, על מה ראשון עומד במקום שנים; על מה תרצו להיות מוכים עוד, כלומר על מה תוסיפו לחטוא, והלא כבר הרבה לקיתם, עד כי כל ראש לחלי וגו'. ורא"בע פירש כל מה שתוכו תוסיפו עוד למרוד; ואין זה במשמעות על מה. והיה ראוי לומר כאשר תוכו כן תוסיפו סרה, או כרוב מכותיכם כן תוסיפו סרה. והכורם (ר' הירץ הומבירג, בעל ספר בני ציון) ורוז' וגיז' ואחרים פירשו על איזה חלק מגופכם אפשר להכותכם עוד, מאחר שמכף רגל ועד ראש אין בו מתם וזה מגונה מאד, כי ידמה שהאל מצטער על שאינו מוצא מקום להכות עוד. והוא מלבד זה שגעון גדול, שהרי אם המכה אומר לא אוכל להכותך עוד. המוכה לא יירא עוד ממנו. ועוד וכי לא יתכן להכות פעם שנית ושלישית על מקום ועל אבר שהוא כבר מוכה ונגוע? מלבד כי רחוק הוא שתאמר מלת מה על חלק מהגוף.

2סרה שם משרש סור. ורבים. פירשו תוסיפו לסור מאחרי ה', או מדרך התורה; אך מצאנו כי סרה דברת על ה' (ירמיה כ"ח י"ו), כי סרה דבר על ה' (שם כט ל"ב), שלא יתכן שיהיה ענין מלת סרה אלא דבר שקר וכן לענות בו סרה (דברים י"ט י"ו), כי דבר סרה על ה' אלהיכם (שם י"ג ו') דבר עשק וסרה (ישעיה כ"ט י"ג), שנראה מכלם שענינם דבר שקר. לכך נראה לי כי אחר שאמרו סר על מה שהלך לו מה שחדל להיות ואיננו עוד. כמו וסר מהם הנגע (ויקרא י"ג נ"ח), אמרו סר גם על מה שלא היה מעולם, כמו וסרת טעם (משלי י"א כ"ב), שאין בה טעם, כאלו היה בה וסר מעליה, ומזה קראו סרה לכל מה שאין לו מציאות ולכל דבר שוא ושקר, ואחרי כן קראו סרה גם אל הרע והחמס והעול, כמו שקראו שוא, וגם אָוֶן (שהוא נגזר מן אַיִן ) השקר והרע והעול יחדו. ועל הדרך הזה לדעתי הכל סר (תהלים י"ד ג') נעשה רע, וכן מה זה רוחך סרה (מלכים א' כ"א ה'), כמו רוחך רעה.

3כל ראש לחלי, הוכה לחלי, פעל הֻכָּה שבמלת תכו משמש במקום שנים, והטעם הוכה מכה רבה עד שנהפך להיות חולה, על דרך נגפו ה' במעיו לחלי (ד"הי ב' כ"א י"ח); או (כדעת גיז') חסר פעל היה, כל ראש היה לחלי, על דרך ויהי לנחש (שמות ד' ג'), היה לאבן (ש"א כ"ה ל"ז), ומצאנו בלא היה, בת עמי לאכזר (איכה ד' ג').

4דוי, שם התאר משרש דוה, והיו"ד במקום ה"א למ"ד הפעל, והוא על משקל גַנָּב, ודוגמתו בלשון חכמים גבאי, בנאי, זכאי ( זַכָּי ), כלם מורים רגילות והתמדה, ולא כן דָוֶה, שיתכן שלא יהיה כך אלא לשעה. והנה הזכיר תחלה האיברים הראשיים, הראש והלב, ואח"כ הוסיף מכף רגל ועד ראש אין בו מתם, והכל משל על הרעות שבאו על האומה, ועל רוע מצבה, ועם כל זה לא היו נותנים לב לשוב מדרכיהם הרעים.