שד"ל על ישעיהו יא:א

1ויצא חטר, לא יתכן שיהיה כאן תחלת נבואה חדשה לימות המשיח, ותחלתה בוי"ו החבור, ובלא שום הודעה על הזמן, והי"לל והיה באחרית הימים ויצא חטר, ועל כן התחכם דון יצחק ואמר כי תחלת הנבואה הוא למעלה בפסוק הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה, אלא שגם זה לא יתכן, כי איך יהיה סוף הנבואה הקודמת עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו וגו', ומה טעם כל ספור המסעות ההמה בא על עית וגו' אם לא לסיים כי בשעה שיהיה האויב סמוך לירושלם ובטוח בלבו שלא תמלט מידו, פתאום יגדענו ה'. והנה המשך הפרשה מורה באצבע כי אין כאן נבואה חדשה לימים רחוקים, אך המשך הנבואה הקודמת, ועל חזקיה נאמרה, כדעת ר' משה הכהן (הביאו ראב"ע) ואחריו גרוציוס וגיז'; והנה ויצא חטר הוא נמשך אל ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול, כי תחת שמלך אשור עם כל כבודו ישפל וְיִגָדֵעַ, בית דוד ירום ונשא, ומפני שהמשיל מלך אשור ליער גדול, המשיל בית דוד לחטר קטן, הצומח מחדש בגזע ישן. ואם ישאל אדם: והיכן נתקיימו בחזקיהו כל הייעודים הנזכרים בנבואה הזאת? שלש תשובות בדבר: האחת, כי קצת מדברי הנבואות הם דרך משל ודרך הפלגת השיר, ואם יִלָֽקְחוּ כפשוטן לא יתקיימו לעולם; כגון וגר זאב עם כבש וכל אותו ענין לא נאמר אלא למשל, כי אחריו הוא אומר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה', ומי יאמר שהכוונה כי חיות השדה תהיינה יודעות את ה'? אבל הכוונה בלא ספק על בני אדם, א"כ וגר זאב עם כבש לא נאמר אלא למשל על בני אדם, וגם זה בארץ יהודה בלבד ותחת ממשלת חזקיה, כי לא אמר לא ירעו ולא ישחיתו סתם, אלא לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי. והשנית, כי קצת מן הייעודים אפשר שנתקיימו אעפ"י שלא נזכר הדבר בספרי הקורות, אם מפני שכן הוא דרך כל ספרי הקורות להאריך בקורות הרעות ולקצר בספור ימי השלום והשקט. והשלישית, כי קצת מן הייעודים אפשר ג"כ שלא נתקיימו, וכמו שפירשתי על להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם, כי הנביא בִשֵר הטובות שהיו ראויות לבא על ישראל בעבור צדקת המלך אשר ימלוך עליהם, ובכל זאת אפשר שלא יהיה העם הגון וראוי לקבל כל הטובות ההנה, וכמו שכתב בעל העיקרים (מאמר ד' פרק מ"ב) וז:ל: וכן רז"ל מסכימים שהנבואות נאמרו על חזקיה, אלא שלא נתקיימו בו, אמרו בקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח עכ"ל. ומכל מקום עם כל מה שהפליג ישעיה בציור הצלחת חזקיה ועמו, הנה לא הזכיר כלל ענין לא ישא גוי אל גוי חרב, ובהפך אמר ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבוזו את בני קדם, הרי כי הצלחת ישראל תחת מלך מבית דוד, והצלחת העולם כלו, היו שני ענינים נבדלים בדעתו של ישעיה, למעלה (סימן ב') הזכיר הצלחת העולם כלו ושביתת המלחמות וכתתו חרבותם לאתים וגו', ואמר כי זה יהיה באחרית הימים, וכאן לא דבר רק על הצלחת א"י ואמר שזה יהיה בימיו תחת ממלכת חזקיה אבל אחר גלות בבל, כשלא היה עוד לישראל מלך מבית דוד, נתחברו שני הענינים בדעת בני ישראל וחכמיהם, והצלחת האומה הישראלית והצלחת העולם כלו נהיו לדבר אחד המקוה בזמן עתיד, הנקרא ימות המשיח.

2חֹטֶר, מלשון ארמי חוטרא, והוא מטה או מקל, וכן בפי אויל חטר גאוה (משלי י"ד ג'), דוגמת מטה עז מקל תפארה (ירמיה מ"ח י"ז), וכן למטה פסוק ד' בשבט פיו. וטענת הכורם אין בה ממש.

3ונצר, נטיעה חדשה. נטע קטון הצומח מחדש, וכן ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב (למטה י"ד י"ט) כנטיעה נתעבת שתולשין אותה מן הקרקע ומשליכים אותה, ואיננו לשון ענף, וכן נצר מטעי מעשה ידי (למטה ס' כ"א), נטיעה שנטעתי אני.