שד"ל על ישעיהו טז:ד

1כי אפס המץ, חוזר למטה והוכן בחסד כסא, והטעם, היה לך להביא עצה ולרחם על ישראל ולהתבונן כי לא לעולם יהיו שפלים, ולא לעולם תהיי גברת, וכן היה, כי אפס המץ וגו', והוכן בחסד כסא חזקיהו, ועתה יאשמו כל אשר הרעו לישראל, כי יש בידו להנקם מהם; ואע"פי שאמר כי אפס המץ בלשון עבר, אינו אלא עתיד, כמו והוכן בחסד כסא וישב עליו, והנה נאמרה הנבואה לפני מלוך חזקיהו.

2המץ, המציצה, כלומר הבזיזה.

3תמו רמס, הרומסים. והנה לפירוש מיכיליס וההולכים אחריו היה צריך לקרוא נִדְחֵי מואב, וכבר הביאו להם סיוע מן התרגום, שהוא: מטלטלֵי מלכות מואב; אבל בשני תרגומים כ"י שבידי מצאתי מְטַלְטְלַיָא, בלי סמיכות, ומלכות מואב הא ווקאטיף. וגיז' (ואחריו הלכו רוז' ופיליפסון) אמר שאין צורך להחליף הנקוד, ודי להחליף הטעמים, ולפרש יגורו בך נדחַי שלי אני מואב, על דרך ותראהו את הילד (שמות ב' ו'), בסעפיה פוריה (למטה י"ז ו'). וכל מי שיש לו מוח בקדקדו יבין שאין הנדון דומה לראיה, כי הכנוי שאחריו השם, כגון ותראהו את הילד, מטתו שלשלמה (שיר ג' ז'), בנו (של) בעור (במדבר כ"ד ג'), שהוא דבר הנוהג הרבה בלשון ארמי (שמיה די אלהא, וביומיהון די מלכיא אנון), וגם בלשון חכמים (תלמידיו של אברהם אבינו, מקומן של זבחים, אמרו לו לכהן גדול) אינו נוהג אלא על גוף נסתר, ויש לו עִקר בטבע האדם, כי המדבֵר אץ להוציא מפיו מה שבלבו, ולפיכך לפעמים הוא מקצר יותר מדי, ועודנו מדבר הוא מבין שדבריו בלתי מפורשים די צרכם. ומיד הוא מוסיף להם ביאור. הגע בעצמך שיאמר אדם יהי שמו מבורך, וכוונתו לשם האל, ואחר שאמר יהי שמו הוא מבין שאין דבריו מובנים והוא אומר של האל (שמיה די אלהא). ואחר זמן נהגו הארמיים להשתמש במליצה כזו גם שלא לצורך, ומשוררי לה"ק לקחוה על לשונם דרך צחות, כמו שלקחו כמה מלות ומליצות ארמיות לפאר בהן שיריהם. אבל המדבר בעדו לא יתכן שיצטרך להוסיף שמו אחר הכנוי, כי המדבר עמו כבר הוא יודע מי הוא. היתכן לשלמה שיאמר הנה מטתי שלשלמה? כך לא יתכן לומר יגורו בך נדחַי של מואב. והנה גיז' בדקדוקו הגדול הביא אצל מטתו שלשלמה וחבריו גם כרמי שלי (שיר א' ו') להוכיח שהכנוי העודף נוהג ג"כ במדבר בעדו. ועדיין אין הנדון דומה לראייה, כי אין כאן שם אחר הכנוי, אבל אחר הכנוי הראשון הוסיפו כנוי שני לחזוק, וזה נוהג הרבה בקצת לשונות בדבור ההמון, כגון בלשון איטלקי mio di me (עיין Cinonio בסוף מלת Mio), וכיוצא בזה בלשון צרפת (mon métier à moi). אבל שיבא שם המדבר אחר כנוי הַקִנְיָן, כמו כרמִי שלשלמה, נדחי מואב, הוא דבר שלא היה ולא נברא. רק לנכח, יבא השם דרך ווקאטיף אחר הכנוי, כמו מה טבו אהליך יעקב, וזה אין לו ענין כלל עם נדחי מואב.