שד"ל על ישעיהו יח:א

1קצת מאנשי יהודה מיראתם מסנחריב שלחו לבקש עזרה ממלך כוש, והנביא מבשרם מפלת מחנה סנחריב. הוי ארץ צלצל כנפים, הוי ארץ העושה צל גדול בכנפיה, כלומר ארץ המגינה ברוב גבורתך על החוסים בך; והיא הארץ אשר מעבר לנהרי כוש. ולענין המשך המקרא הזה עם שלאחריו, נ"ל שהתחיל הנביא והסב דבורו לארץ כוש, כדי להגיד לה מה שיקרה למחנה סנחריב; ובתוך כדי דבור הסב פניו ממנה והתחיל לדבר עם אחרים שישלחו מלאכים להודיע לאנשי כוש המופת אשר עשה ה' במחנה אשור, ואח"כ גם מזה הניח ידו ולא השלים דבורו, ואמר שאין צורך לשלוח שם מלאכים, כי כל יושבי תבל ידעו המאורע כנשוא נס הרים וכתקוע שופר. וגיז' אומר כי לא מצאנו צלצל אלא להוראת השמעת קול, כמו צְלָצַל שהוא מין חגב, וצלצלי שמע וצלצלי תרועה, ואין זה אמת ברורה, כי מצאנו צלצל דגים (איוב מ' ל"א) שאין נראה היותו נקרא כן ע"ש השמעת קול, אלא ע"ש שצולל במצולות ים, שמשליכים אותו במים למשוך משם הדגים, והוא מלשון צללו כעופרת, וא"כ כדרך שמלשון צללו אמרו צלצל, כן אפשר שאמרו צלצל מענין צֵל ששרשו צלל, וגם ממנו מצאנו ויהי כאשר צללו שערי ירושלם (נחמיה י"ג י"ט) שטעמו כשהחשיכו.

2כנפים, פירש גיז' חיילות, מלשון והיה מטות כנפיו, ולא מצאנו בשום מקום כנפים על החיילות; אבל מטות כנפיו הוא משל להתפשטות מי הנהר העצומים אשר המשיל אליהם מלך אשור, ולענין ההתפשטות הזכיר כנפים, ולא שהחיילות נקראים כנפים. ולדעת גיז' קרא ישעיה ארץ צלצל כנפים לארץ כוש, ע"ש שחיילותיה משמיעים קול בחרבותם.