שד"ל על ישעיהו כד:ב

1והיה כעם ככהן, מקרה אחד יקרה את כלם, ככתוב כל הנמצא ידקר (למעלה י"ג ט"ו).

2כנושה, הוא המלוה, כמו והנושה בא לקחת (מ"ב ד' א'), או מי מנושי (ישעיה נ' א').

3כאשר נושא בו, כאותו אשר המלוה הנזכר נושה בו (רא"בע). ולפי עקר הוראת המלה הנושה הוא המלוה כשמרחיב הזמן ללוה שאינו יכול לפרוע, וממתין לו עד זמן אחר, זה טעם לא תהיה לו כנשה (שמות כ"ב כ"ד), וזה ענין שרש נשא בערבי.

4נושא, בא"לף וב"הא הענין אחד, כמו כי תשה ברעך משאת מאומה (דברים כ"ד י'). וטעם שהזכיר הנושה אחר שכבר הזכיר המלוה, רש"י ור"דק ורוז' אמרו כי מלוה נופל בהלואת כסף ונושה בהשאלת תבואה ויין ושמן וכיוצא; ונ"ל כי גם בהלואת כסף נופל לשון נושה ונשי, אך טעם כמלוה כלוה מי שדרכו להלוות ומי שדרכו ללוות, וטעם כנושה כאשר נושא בו מי שהלוה ועדיין לא נפרע ומי שלוה ועדיין לא פרע את חובו. הלוה יקרא לוה גם אחר שפרע, וכן המלוה יקרא מלוה גם אחר שנפרע, וזה טעם ועבד לוה לאיש מלוה; אבל נושה אינו אלא קודם הפירעון.