שד"ל על ישעיהו כו:יט

1יחיו מתיך, אבל ישראל להיותם עמך אע"פי שהיו בגלות חשובים כמתים, מתיך הם (כלפי האל) ולפיכך היה להם לחיות, וחיו.

2נבלתי יקומון, מתיך שאמרתי הם נבלתי, כלומר נבלות ישראל ישראל שהיו חשובים כנבלה יפה אמר רוז' שאם היה נבלתי נבלה שלי, היה לו להנקד נִבְלתי כמו נבלתך, נבלתו, אבל אומר אני שהוא לו רבים כמו נבלותי, אף כחץ אינו אלא משל אמנם יפה חמר גיזי כי אף אם יפורש הענין דרך משל, הנה לא היה מקום למשל זה, אם לא היתה אמונת תחיית המתים מקובלת בימים ההם בקרב ישראל אלא שלדעתו נאמרה הנבואה בבבל, ולדעתנו הדבר ברור כי ישעיה אמרה, והנה אמונת תחיית המתים כבר היתה בישראל קודם שיתערבו עם הפרסיים; וגם לשטתו של גיז' שנכתבה הנבואה בימי הגלות, הנה לא הרויח כלום, כי בבל לחוד ופרס לחוד, ואם הפרסיים היו מאמינים בתחיית המתים, עליו להביא ראיה שהיו מאמינים בה הבבליים קודם שיפלו תחת יד פרס ומדי. ועתה בשנת תר"ט הגיד לי בני בכורי כי היות אמונת זורואסטר כוללת תחיית המתים אינו אלא טעות אשר יסודתו על העתקת Anquetil שתרגם מלת Jave הנמצאת בס' Zend Avesta בלשון תחיית המתים, ועתה בימינו החכם המופלא Burnouf הוכיח שאין הוראת המלה ההיא תחיית המתים, אלא כמלת Aevum בל' רומי עולם, דור ודור דורים.

3הקיצו ורננו שכני עפר, מפסיק דבורו עם האל, כי נצטייר בדמיונו ציור המתים הקמים מקברותיהם, והוא קורא להם ואומר להם הקיצו ורננו. כי טל אורות טלך, חוזר לדבר עם האל, ואומר, אתה מעלה המתים מעפרם, כמו הטל המחיה האורות, והם מיני דשאים (מ"ב ד' ל"ט), כי בבוא עליהם הטל יצמחו מיד ויפרחו למעלה, וכמו שהטל מעלה הדשאים, כן ברצונך הארץ רפאים תפיל ותוציא מבטנה. והנה אמר כי טל אורות טלך ואין הכוונה כי תקומת האומה תהיה ע"י הטל, אלא כי תקום האומה בדבר ה', כאשר יצמחו הדשאים בטל, וזה כענין שפירשתי (למעלה כ"ה יו"ד) ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן, כי לא יהיה מואב נדוש ממש וגיז' ולפניו Kocher פירשו אורות ל' אור ואורה, טל אורות, טל בקר ואם כדבריהם, אין מקום לרבוי אורות וכבר חזר בו גיז' בלקסיקון שלו ופירש טל של דשאים וכאן נשלם השיר, ווזוזר הנביא לדבר אל עמו שהיה עתיד לגלות לבבל.