שד"ל על ישעיהו כז:ד

1חמה אין לי, הם דברי ה' המשיב על דברי הנביא שאמר כמתרעם על מדת דינו פן יפקד עליה וגו', והוא משיב אני אינני בעל חמה, ומי יתן ואהיה בעל חמה, ואהיה בוער באש חמתי כמו שמיר ושית במלחמה, כלומר כמו הקוצים שהאויבים מציתים בהם אש ומיד הם בוערים ומשחיתים תבואת האדמה (על דרך כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש), או מפילים המגדלים והורסים הערים; שאם הייתי כך, הייתי פוסע פסיעה אחת בתוכה והייתי שורפה ברגע אחד. כך נ"ל שהכתוב הזה מתפרש בדיוק ובלי דוחק, ומליצת מי יתנני מתפרשת כדרכה בשאר מקומות, מי יתנני במדבר (ירמיה ט' א), מי יתנני כירחי קדם (איוב כ''ט ב'), מי יתנך כאח לי (שיר ח' א'), וכן הבינו מלות מי יתנני גם יונתן וחכמי התלמוד (עיין רש"'י, (עיין מסכת ע"ז דף ד'), אלא שמאמר מי יתנני ואהיה (אני האל) שמיר ישית, הוא הפלגה שיריית זרה מאד, ועל כן נדחק ר' משה הכהן (הביאו רא"בע) ופירש מי יתנני כאלו כתוב מי יתן לי, על דרך כי ארץ הנגב נתתני (יהושע ט"ו יט), ואחריו ר' יוסף קמחי פירש שאם הייתי בעל חמה מי הוא הכרם הנותן לי שמיר ושית במקום ענבים? הלא בפסיעה אחת שהייתי פוסע בו דרך מלחמה הייתי שורפו ורדק בנו אמר שהוא הטוב שבפירושים, ובו דבקתי גם אני במשך ל"ב שנים, ועתה (ניסן תר"כג) רואה אני כי לא יתכן להוציא מליצת מי יתנני ממשמעותה, ועוד נ''ל כי הכרם יעשה באושים, אך לא יעשה שמיר ושית, וגם מלת במלחמה היא מיותרת ורוז' ואחריו איואלד ופיליפסון פירשו מי יתן ויבאו אויבי עמי, שהם שמיר ושית, להלחם בי, כי אז אפסע בם ואציתם יחד; וגיז' גם הוא פירש כן, אלא שהוא מחבר במלחמה למטה, מי יתן לי אויבי עמי שהם שמיר ושית, כי אז במלחמה אפסע בם ואשרפם; וכל זה נגד הוראת מליצת מי יתנני. ובתרגום היוני המיוחס לע' זקנים, וכן בתרגום סורי מתורגם כאלו כתוב חומה אין לי, ובחרו בקריאה הזאת Dathe Schnurrer, Houbigant, ושנוררער מפרש הפסוק כן, הכרם אומר: חומה אין לי, ומי יתן שיהיה לי אפילו ס"ג של שמיר ושית בזמן המלחמה, כשהאויב אומר עלי, אפסעה בה אציתנה יחד; וגם זה לא יתכן, שהרי אם האויב בא להציתה באש מה יועיל לה סייג של קוצים, אם לא להגדיל המדורה? מלבד כי לא מצאנו חומה לכרם, אלא גדר.