שד"ל על ישעיהו כז:ה

1או יחזק במעוזי, זו תשובת הכרם, כלומר תשובת איש יהודה. ולואי שכן יהיה שאין לו חמה עלי, ויחזיק במדתו אשר מימי קדם להיות לי למעוז ולמשען, ולואי שתחת שיפסע בי במלחמה, יעשה שלום לי, שלום יעשה לי, והטעם מי יתן ויהיה הדבר כן, אבל בהפך רואה אני ברעתי שבבל מתגברת עלי ואני גולה ואין מושיע לי. זה לשון בני יהודה בגלות בבל, ועל זה הנביא משיב הבאים ישרש יעקב או, כמו ולואי, מי יתן, כמו או אז יכנע לבבם הערל (ויקרא כ"'ו מ"א), ואפי' יסופק אם ענין מלת או שבפסוק האחרון הזה ענין ולואי, הנה O קריאה בעלמא ומצאנוה בקצת מקומות שאין ענינה כענינה על הרוב, כגון מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה (ש"א כ' י'), או עשיתי בנפשי שקר וכל דבר לא יכחד מן המלך (ש"ב יח י"ג), או נשיש שבט בני מואסת כל עץ (יחזקאל כ"א טו), הרי שהיא קריאה נאמרת לענינים הרבה, וכן בלשון רומי ואיטלקי. ואשכנזי וצרפתי היא נאמרת ג"כ להוראת התשוקה, כמו מי יתן, ואולי ממלת או נגזר אח"כ שרש אוה.

2יחזק במעזי, החזיק בדבר מורה התמדה בפעולה ההיא, כמו ועודנו מחזיק בתמתו (איוב ב' ג'), החזק במוסר (משלי ד' י"ג), והנה יחזק במעוזי ענינו יתמיד במדתו להיות מעוזי.

3יעשה שלום לי, מליצה זו נופלת כשהחזק עושה שלום עם החלש כאלו נותן לו מתנת חנם, כמו ויעש להם יהושע שלום (יהושע ט' ט"ו).

4שלום יעשה לי, הכפל דרך בקשה, ושנה סדר המלות, כאדם האומר תן לי דבר זה, דבר זה תן לי, בפעם הראשונה מזכיר הפעל תחלה כי עיקר מבוקשו לפייסו שיעשה דבר מה בשבילו, ובשניה מזכיר השם תחלה כי כוונתו לפייסו שיעשה לו הדבר ההוא דווקא. וכיוצא בזה אם לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום (מ"א כ' י"ח), אצל היציאה לשלום הקדים תפשום כי עיקר מבוקשו שיתפשום אע"פ שיצאו לשלום. אבל שלא ימיתום אין צריך לאמרו, כי בידוע שלא ימיתו היוצאים אליהם לשלום, ואצל היציאה למלחמה הקדים חיים, כי עקר כוונתו שלא ימיתום כאשר יעשה אויב לאויבו, אבל שיתפשום אין צריך לאמרו, שהרי אם לא יהרגום וגם לא יתפשום, ינגפו כלם לפניהם, וכמו שהיה וזה כלל במליצה העברית, להקדים מה שהוא עיקר במחשבת המדבר, כמו אותה קח לי (שופטים י"ד ג'), כי את חנה אהב (ש"א א' ה'), ורבים כאלה. ורוז וגיז' פירשו אצית יחד את אויבי עמי, אם לא יחזיקו במעוזי, כלומר אם לא יכנעו תחתי ויעשו שלום עמי, וגם גיז' מודה שהי"לל שלום יעשה עמי, לא יעשה לי, אמנם איך יתכן שיאמר על אויבי עמו או יחזק במעזי ואין ענין יחזק במעזי כענין יכנע תחתי, אלא (לפי מה שהם עצמם מפרשים) מענין ויחזק בקרנות המזבח (מ"א א נ'), כלומר יחסה בסתר כנפי, ואיך יתכן לאויבי עם ה' הבאים למלחמה על עמו, שיחזיקו במעוז אלהיהם של ישראל, ובצל ה' יתלוננו? ואיך יתכן לסמוך יעשה שלום עמי, אחר מליצת יחזק במעזי? וכי מי שבא לחסות במעוז אלהי ישראל לא עשה עדיין שלום עם ישראל? ולדעת Schnurrer הפסוק הזה תשלום דברי הכרם. מי יתן שיהיה לי אפילו סייג של קוצים, אבל אם ה' הוא יחזיק בידי ויהיה לי מעוז, אז הוא יעשה שלום לי, ואין אני צריך עוד לא לסייג ולא לחומה, וזה פירוש הגון אם היה ממש בפירוש החכם הזה על הפסוק הקודם.