שד"ל על ישעיהו ל:ו

1משא בהמות נגב, המשך הנבואה נגד ההולכים לרדת מצרימה לעזרה, והתחיל דרך חידה ללעוג עליהם ואמר משא בהמות נגב, כאלו כוונתו להנבא על הבהמות עצמן אשר על גביהן היו המלאכים יורדים מצרימה, ועל גביהן העמיסו משא כסף וזהב ומגדנות שהיו שולחים שחד למלך מצרים ולשריו, אח"כ התחיל מצייר השליחות הגדולה ההיא, והסכנה הגדולה שהיו חושבים שהם בה, ושעל ידי מצרים ינצלו ממנה, ואמר בארץ צרה וצוקה, אנשים העומדים בארץ צרה וצוקה, כלומר שהם לפי מחשבתם בסכנה גדולה, להעדר אמונתם בה' ובנביאיו.

2לביא וליש מהם, כלומר אנשים היושבים בארץ אשר היא ארץ צרה וצוקה וארץ לביא וליש, וכל זה מהם, כי לא מהשם היתה להם הצרה הזאת, אלא מהם, שאינם מאמינים בו, והם מציירים בדעתם צרה וצוקה לביא וליש, גם אפעה ושרף מעופף, וכל השמות האלה להגדיל ציור דאגת קטני אמנה ופחדם ממלך אשור קודם בואו.

3ישאו על כתף עירים וגו', האנשים האלה יושבי ארץ צרה וכו', הם נושאים חילם והונם על כתף עיירים ועל דבשת גמלים, להביא אצל עם אשר לבסוף לא יועיל נגב, הוא מצרים, שהיא לדרום א"י דבשת, לדעת הכל היא חטוטרת הגמל, וקשה לברר גזרת המלה, ורש''י פירש ע''ש שמתרקבת (בר"שי כ"י שלי שמשתקבת, ונ''ל שמסתקבת, והוא ענין חבורה עיין ערוך ערך סקב) תמיד, ודרך לסוך עליה דבש לרפואה, כדאמרינן (בב''מ דף ל"ח ושבת קנ''ד דבש והדביש חזי לכתיתא דגמלי וגיז' כתב שנקראה החטוטרת דבשת ע"ש צורתה, שהיא דומה לכוורת דבורים, ואחר זמן כתב כי שרש דבש קרוב לשרש דוש, ולשרש לוש, ושהדבש נקרא כן להיותו דומה לבצק (כמו שאומרים חלת דבש, וכן חטוטרת הגמל היא של שומן רך, וכל זה דחוק. ול''נ שהד''לת עומדת במקום גימל על דרך שאומרים בלשון ארמית שדר, ושגר להוראת השלוח, וכן בלשון חכמים גלוסקמא ודלוסקמא (בלשון יוני גלוסוקומון); וכן בלשון איטלקי diaccio, vedo, veggo, radunare, ragunare, ghiaccio והנה ״דַּבֶּשֶׁת״ כמו ״גַּבֶּשֶׁת״, והוא מלשון גבשושית הידוע בלשון חכמים, שעקרו גב וענינו גל ותל, וכן חטוטרת הגמל כעין תל על גבו, וקרוב לו בלשון רומי gibbus.

4משא בהמות נגב, יונתן, רש"י ודון יצחק והכורם, Vitringa ורוז פירשו לשון משאוי, הבהמות נושאות משא אל ארץ הנגב ורא''בע ור''דק פירשו ל' נבואה, שישעיה מתנבא שההולכים להביא השחד למצרים יפגשו בדרך בהמות וחיות שישחיתו בהם; וגיזו (ואחריו פיליפסון) אומר כי שלש המלות האלה (משא בהמות נגב) תוספת הן שהוסיף אדם שחשב כי כאן תתחיל נבואה אחרת, ובראותו שהיא מדברת על בהמות ההולכות למצרים, קרא שם הנבואה משא בהמות נגב; וזה שגעון, כי מי לא יראה שאין כאן נבואה חדשה מאחר שלמעלה אמר ההולכים לרדת מצרים וגו', על עם לא יועילו למו לא לעזר ולא להועיל וגו' ולמטה הוא אומר על עם לא יועילו, ומצרים הבל וריק יעזורו, והנה הכל ענין א', ועוד מהיכן לקח המוסיף ההוא מלת נגב שלא הזכירה ישעיה? ולמה לא אמר מצרים ועוד מי האיש הסכל יחשוב שהנבואה על הבהמות והי''לל משא יורדי נגב, וכיוצא בזה, ואם נפל ספר ישעיה ביד איש טפש כזה החושב שנאמרו הנבואות על הבהמות, איך היה שלא הוסיף בו בכל פרשה ופרשה שגעונות כאלה? ומלבד כל זה נ"ל כי לשון בארץ צרה וצוקה לביא וליש וגו' איננו נקשר עם הפסוק הקודם, אבל הוא כהתחלת נבואה אחרת, ורחוק בעיני מאד שיאמר ישעיה הפסוק הזה אחר הקודם אם לא הפסיק ביניהם במלות משא בהמות נגב, שעל ידיהן הראה עצמו כאלו מתחיל נבואה חדשה. ובסוף הפסוק ובבאים אחריו גלה כוונתו, בארץ צרה וצוקה, רש"י, רד"ק, דון יצחק וגיזו פירשו על הדרכים שהולכים בהם מא"י למצרים, והוא המדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב (דברים ח' ט"ו), ול"נ שאין המדבר נקרא ארץ צרה וצוקה, גם לא מצאנו שפגעו ישראל בהיותם במדבר ארץ לביא וליש ולדעת Koppe, Vitringa ורוז' הכוונה על מצרים עצמה, ויטרינגא ורוז' אומרים שקרא למצרים ארץ צרה וצוקה ע"ש שהיו מלכי מצרים מעבידים את אנשי ארצם בעבדות פרך, ולדעת Koppe קראה כן ע"ש שלא היה עתיד להמשך ממנה עזר ותועלת ליהודה, כ"א בושה ונזק, וכל זה רחוק מאד.