שד"ל על ישעיהו ל:ז

1לכן קראתי לזאת רהב הם שבת, רא"בע ור"דק וגרוציוס פירשו זאת על ירושלם, רהבם וחזקם הוא לשבת בעירם בלי לבקש עזרת זרים, ולפי זה תקשה מלת הם ובס' בעל כנפים כ"י מצאתי כי מלות רהב הם משפטן להיות מלה אחת, רָהְבְּהֶם, והוא כמו רָהְבָּם. ואחרים פירשו זאת על מצרים, רש"י ורוז' וגיז פירשו מצרים היו רהב, כלומר בעלי גאוה, ועתה הם עם בטל ויושב דומם. ודון יצחק פירש כל ענינם הוא גאוה ולא גבורה, והם יושבים בביתם ולא יוכלו לעזור לאחרים ודעת Vitringa ו-Coccejus רהב הם? וכי כח יש להם שבת הם, בטלים הם ונ"ל כי אין הכוונה בנבואה הזאת ללעוג על מצרים אלא על הבוטחים בם, ועדיין לא ספר כלל בגנות מצרים, רק אמר שלא יעזורו ולא יועילו ליהודה, ע"כ רחוק בעיני שתהיה הכוונה ברהב הם שבת על מצרים, וגם יקשה למה התחיל בזאת וסיים בהם. ודעת Doederlein, Lowth שראוי להגיה רהב המשבת, ומיכיליס קורא רהב המשבית (רהב פעל עבר, וענינו לפי דעתו נס וברח, והמשבית עננו העוזר) ודעת Hensler רהב המשבת וכל אלה מחכמי הנוצרים אומרים כי השתמש ישעיה בשם רהב מפי שהוא כנוי למצרים (למטה נ"א ט', תהלים פ"ז ד' ופ"ט י"א). ואני אומר כי כנוי זאת ענינו הדבר הזה, והוא שליחות המלאכים לבקש עזר ממצרים, וכנוי הם על אנשי יהודה השולחים המלאכים, ומל יצת רהב שבת משל הדיוט הוא שהיה אצלם, ענינו חריצות וזריזות שהיא שוה אל הבטלה, כלומר שלא תצא ממנה שום תועלת, כענין אמרם יש זריז ונפסד. רהב, ענין זריזות ונחיצה בלשון סורי, ומזה ירהבו הנער בזקן, לך התרפס ורהב רעך, שענינם הפצרה ונגישה, וכיוצא בזה מצאנו שרש איץ מורה על ההפצרה והנגישה, כמו והנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם (שמות ה' י ג), וגם על הזריזות, כמו אץ בדבריו, אז להעשיר, וכל אץ אך למחסות ואץ ברגלים חוטא, ודוגמת זה בל' איטלקי מהירות ונחיצה, הפצרה וזירוז.

2שבת, ענין בטלה, כמו רק שבתו יתן ורפא ירפא קראתי לזאת רהב חם שבת, אני קורא על המעשה הזה שהם עושים לשלוח מלאכים למצרים, ואני אומר עליהם שהם כלשון המשל רהב שבת, זריזות שהיא שוה אל הבטלה. ואם תאמר ואיך נכנסה מלת הם בין רהב שבת, אחר שאין שתי המלות האלה אלא כשם אחד דע כי מצאנו קרוב לזה בישעיה כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, שענינו כי ביתי יקרא בית תפלה לכל העמים.