שד"ל על ישעיהו לג:כ

1חזה ציון קרית מועדנו, אבל תראה ציון שתשוב להיות כמקדם קרית אסיפתנו.

2אהל בל יצען, ענינו לפי מקומו אהל בל ימוט. ושולטנס (ואחריו רוז' וגיז') אמר שענינו נסיעה ממקום למקום, כהוראת שרש טען (בנקודה על הט"ת) בלשון ערבי; וזה שבוש, ואהבת שולטנס ללשון ערבי עורה את עיניו, ועותה את משפטיו, והכניסה הבלים הרבה בחכמת לה"ק ובביאור הכתובים, כאשר הראתי בספרי Prolegomeni ובשאר מכתבי. והנה השרש הערבי הנ"ל אינו אלא שרש טען העברי והארמי, שנשתנה מעט בפי הישמעאלים, וקוראים טַׄעין (בנקודה על הט"ית) לגמל טעון, כלומר שיש עליו משא, וקוראים טַׄעינה למין מרכבה (שדה ואסדא) שרוכבות בה הנשים, וגם זה מענין טעינה ומשא (וקרוב לזה בלשון רומי vehiculum מן veho); ואח"כ אמרו טען להוראת הנסיעה ממקום למקום, מפני שהערבי בעת נסיעתו הוא טוען את גמליו ואף אם נקבל שגם בלה''ק אמרו צען להוראת הנסיעה לא יתכן הדבר בכתוב הזה, כי הלא כל אהל לכך הוא עשוי, להיות מיטלטל ממקום למקום, ואם לא יוכל להטלטל איננו אהל, וכאן אין ספק שהכוונה אהל שלא ימוט ולא יפול מאליו, לא שלא יוכל בעליו לטלטלו וגיז אחר שקבל דברי שולטנס על שרש צען, הוסיף ואמר כי קרוב בעיניו כי מן השרש הזה נגזר השם צאן, והכוונה בהמות הנוסעות ממקום למקום. ואם היו הערביים קוראים עצמם בשם צען או צאן מפני שהיו נוסעים ממקום למקום, החרשתי; אבל שיקראו הכבש והעז צאן מפני שהיו מוליכים אותם ממקום למקום, הוא דבר שאין הדעת סובלתו ולפי מה שהוכחתי בספרי פרוליגומיני ובדקדוקי כי לה''ק ולשון ארמית היו מתחלתן לשון אחת, מלת צאן אינה אלא מלת עאן הארמית שנשתנית קריאתה בפי העברים בחילוף עין בצ''די כמו ארץ מן ארעא ורבץ מן רבע, ובחילוף קמץ בחולם כמו דור מן דר. והנה החכם הסורי Amira בדקדוקו (עמוד ט') אומר כי מבטא הע'ין הוא דומה לקול שמוציא העגל הגועה כשאמו רחוקה ממנו. על כן נ"ל כי הנ"ון במלת עאן איננה שרשית, אך היא לסימן הרבוי, והכבש והעז ואולי גם העגל נקראו מתחלה עא ובלשון רבים עאן, ואח''כ נשאר השם הזה כשם כולל לרבוי הבהמות הקטנות, והוציאו העגלים מן הכלל מפני שהם מתייחסים יותר למין הבהמות הגדולות, כלומר למין הבקר.

3בל יסע יתדתיו, שרש נסע קרוב לשרש נסח (בית גאים יסח ה' משלי ט"ו כ"ה), וכן בל"ח הֶסֵחַ הדעת, והֶסֵעַ וענינו עקירה ותלישה מן הקרקע, כמו ויסע את היתד הארג ואת המסכת (שופטים י"ו י"ד), ועיקר הנחתו על עקירת אהל ממקום למקום, והושאל אח"כ על נסיעת האדם ממקום למקום. וכאן אין יסע מוסב ליתד (כדעת רד''ק) כי יתד ל' נקבה, אבל הוא חוזר לאהל, אהל שלא יסע ע"י הסע יתדותיו, דוגמת נובלת עלה, זבת חלב ודבש, ותאבדו דרך, וחבריהם יסע , נפעל בצורת קל כמו ויגש וחבריו. עיין בה''ע תק''פח עמוד קכ"ג.