שד"ל על ישעיהו לד:א

1נבואה על חרבן אדום קרבו גוים לשמוע היא נבואה על שוד ושבר שהיה עתיד לבא על אדום; והנה גיז' אומר שלא נתקיימה כלל, וזה אמנם שקר מוחלט, כי הנה מלאכי שהיה בתחלת בית שני אומר ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה, ואת נחלתו לתנות מדבר, ולא יתכן לומר כדברי גיז' שזו קללה, שמלאכי מקלל את אדום, כי הנה הוא מביא זו לעדות על אהבת ה' את עמו יותר מאדום, ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב נאם הי ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי ואשים וגו' הלא ברור הדבר שאין זו קללה אלא ספור מה שהיה כדבר ידוע ומפורסם גם אין לפרש כרש''י ואת עשו שנאתי שלא נתתי לחלקו ארץ צבי כארץ ישראל אלא הרי שממה ומקומות מדבר כי אות הל"מד אשר במלת לתנות מדבר מורה בלא ספק על חילוף המצב מזמן לזמן, שהאל הפך את נחלת אדום להיות תנות מדבר, וכן ואשים את הריו שממה חסר למד, כמו אשים נהרות מדבר (למטה נ' ב'), השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים (שם נ"א יו''ד) וכל עצביה אשים שממה (מיכה א' ז'); גם הפסוק שאחריו כי תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה חרבות הוא ראיה ברורה שמלאכי מדבר על חרבן שנחרבה אדום, לא על רוע תכונת הארץ ההיא, ונראין דברי רד''ק כי נבוכדנאצר החריב ארץ אדום, ומלאכי מביא ראיה על אהבת ה' את ישראל, כי ישראל אחר שגלו החזירם ה' על אדמתם ובנו החרבות, ואת ארץ אדום לא השיב לאיתנה. וכמו שמפרש והולך, כי תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה שאנן, אמר העם היושב בירושלם יהיה חפשי מכל מיני רעה ופגע נשוא עון, סלוח עון (רשי), כמו אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (תהלים לב א) והטעם כי יושבי ירושלם לא תאונה אליהם שום רעה, ונגע לא יקרב באהליהם, כי יהיו כאדם שנסלחו לו כל חטאיו (כי אין אדם אשר לא יחטא) ויפק רצון מה' חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס. והנה חיל מלך בבל בא לארץ ישראל מן הצפון, ואדום היא דרומית לארץ ישראל, ובזמן חרבן ירושלם היו אדום בשלוה, ונראה כי הם עזרו לבבליים לרעת בני יהודה, ככתוב זכור ה' לבני אדום וגו' (תהלים קל"ז), וכנראה מדברי עובדיה ויחזקאל ל"ה ה', וממה שכתוב בקינות שישי ושמחי בת אדום וגו'. ואחר זמן, אולי כשרצה מלך בבל לכבוש את ארץ מצרים, הכה גם את ארץ אדום הקרובה אל מצרים. והנה לנו קצת ראיה על מפלת אדום בימי גלות בבל, כי עזרא ונחמיה לא הזכירו בשום מקום את אדום בכלל צרי יהודה כמו שהזכירו הערביים והעמונים והאשדודים (נחמיה ד' א'), ואף הנשים האדומיות לא נזכרו בין נשי הנכר אשר לקחו בני יהודה בימים ההם, כמו שהזכיר נחמיה נשים אשדודיות עמוניות מואביות (נחמיה יג כג), ועזרא אמר לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבותיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמוני המואבי המצרי והאמורי (עזרא ט' א') ולא הזכיר האדומי, כדרך שנזכר אצל שלמה והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה ומואביות עמוניות אדומיות צדניות חתיות (מא יא א'); נראה מכל זה שהיה אדום בימים ההם בתכלית השפלות. וכן אתה מוצא כי מזמן גלות בבל ואילך לא הוזכר בשום מקום שנלחמו בני אדום בישראל וגברו עליהם ונצחום ולקחו מהם ערים והפילו מהם חללים (אעפ"י שתולדות הימים ההם מסופרים בארוכה בספרי יוסף פלאויוס), אבל בהפך מצאנו כי יהודה חשמונאי הכה אותם ואח"כ הורקנוס הכריחם להמול, הלא כל זה יורה כי לא היה אדום בימי בית שני ממלכה תקיפה, אבל בהפך היו נבזים ושפלים ולא היה מוראם מוטל על העמים, ובגוים לא יתחשבו. על כן על כל הדברים האלה נ"ל כי זמן מה אחר חרבן ירושלם ע"י בבל גם על ארץ אדום עברה הכוס, ואז נכרתו מארץ אדום אנשים הרבה מאד, והנשארים עזבו את ארצם החרבה והשממה, ועלו וישבו בערי מואב, בערי יהודה אשר היו מאין יושב, ובשוב אנשי הגלות על אדמתם והיו מתי מספר והיתה הארץ רחבת ידים לפניהם, זכרו ברית אחים, וחמלו עליהם, ובפרט בהיותם נבזים ושפלים, והניחום במקומות אשר תפשו להם, וגם האדומיים לענים ושפלותם לא נתחברו עם צרי יהודה להרע להם. רק אחרי קצת דורות פרו ורבו והתחילו להצר לישראל, ואז נלחם בהם יהודה חשמונאי והכה אותם, כי מכל מקום לא היו ממלכה גדולה, ולבסוף נלחם בהם הורקנוס ויביאם תחת יד יהודה.

2וכל צאצאיה, הצמחים היוצאים ממנה, וגם בעלי החיים והאדם, ונקראים צאצאיה אם מפני שנולדים עליה, ואם מפני שמתחלה נוצרו מן האדמה, וכיוצא בזה למטה מ"ב ה'.