שד"ל על ישעיהו לג:כד

1ובל יאמר שכן חליתי, דבק עם פסחים בזזו בז, אפילו מי שהוא שוכב על מטתו מחמת חולי לא יאמר חליתי ולא אוכל לבוז בז, אלא יקום גם הוא ממטתו וילך לשלול שלל.

2שכן, שם התאר מענין כלביא שכן, כמעט שכנה דומה נפשי, ישכנו אדיריך (נחום ג' י"ח, ואין צורך להגיה ישכבו), ובין כתפיו שכן שענינם שכיבה ומתיחת הגוף על המטה או על דבר אחר Coccejus וכן בערבי סַכֵּן נאמר על מנוחת הלילה Schultens. והמפרשים פירשו על יושבי ירושלם כלם.

3העם היושב בה נשוא עון, זו חתימת הנבואה וחוזר לעיניך תראינה ירושלם נוה שאנן, אמר העם היושב בירושלם יהיה חפשי מכל מיני רעה ופגע.

4נשוא עון, סלוח עון (רש״י), כמו אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (תהלים ל"ב א') והטעם כי יושבי ירושלם לא תאונה אליהם שום רעה, ונגע לא יקרב באהליהם, כי יהיו כאדם שנסלחו לו כל חטאיו (כי אין אדם אשר לא יחטא) ויפק רצון מה’.