שד"ל על ישעיהו לז:כד

1ביד עבדיך חרפת אדני, לשון התנגדות לתפארת המליצה, אתה ביד עבדיך חרפת אדון הכל. ובספר מלכים כתוב ביד מלאכיך.

2ותאמר ברב רכבי, לשון התפארות על מה שעשה קודם לכן והמדינות שכבש, והכל דרך משל כטעם והרכבתיך על במתי ארץ (גיז) ואין לבקש מה הוא הלבנון הזה, כי אינו אלא משל למקום גבוה ונשגב. והמפרשים פירשו על ארץ יהודה וירושלם, וכן דעת בעל הנקוד שנקד ואכרות ואבוא ואחריב בשוא לשון עתיד, והנכון בקמץ לשון עבר. ואולי חשב בעל הנקוד שצריך שיהיה העני חוזר ליהודה ולירושלם מפני שהקדים ואמר חרפת ה', ואם הכוונה על שאר הארצות, אין כאן חרוף אמנם אין הדבר כן, כי החרוף הוא במה שתלה הדבר בכחו וגבורתו, ולא ידע כי מה' היתה לב ומזה נמשך שחשב בלבו שגם על אדמת ה' תגבר ידו, והנביא לא הזכיר סוף הענין, כי מיד שהתחיל ספור התפארותו רצה להשב עליה תשובה להודיעו כי לא היתה גבורתו אלא גזרת ה' שגזר על האומות ההן והפילן תחתיו, כמו שאמר הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי וגו', ושאינו אלא הוא (האל) שהחליש כח האומות ההן והפילן תחתיו, כמו שאמר ויושביהן קצרי יד וגו', הכל כמו שאמר למעלה היתפאר הגרן על החוצב בו (יו"ד ט''ו).

3מרום קצו, בראש ההר היותר גבוה, שהוא קצו ותכליתו ובמלכים מלון קצו, ואולי היה ראוי לקרוא קצו (קיצו), לשון קייץ, והוא המלון שהבעלים יושבים בו בימות הקיץ יער כרמלו, המקום הנעים שבו, כרמל. כנוי לכל מקום נחמד ונעים, כמו למעלה י' י"ח, יו י' ול"ב ט"ו.