שד"ל על ישעיהו לז:ג

1ויאמרו אליו גם כאן וגם בספר מלכים כתוב תחלה מה שאמרו עבדי המלך אל הנביא, ואח''כ כתוב שבאו אל הנביא, וזו זרות גדולה, ולא מצאתי שום מפרש שיתעורר על זה והיה אפשר לומר ערוב פסוקים יש כאן, פסוק ה' (ויבאו עבדי המלך חזקיה אל ישעיהו) צריך להיות כאן בין פסוק ב' ופסוק ג' אך קשה לי מאד להאמין שנפלה הטעות הזאת גם בספר ישעיה וגם בס' מלכים. ועתה (שנת תרכ"ג) נראה לי שהפסוקים במקומם הראוי להם נכתבו, ובכוונה גדולה נסדרו כך להודיע כי לא אמרו מאומה לישעיה, אך הוא מיד בבואם לפניו אמר להם כה תאמרון אל אדוניכם כה אמר ה' אל תירא וגו', ופירוש ויאמרו כך וכך היה במחשבתם לומר לו, אלה הם הדברים שנצטוו לומר מצאנו פעלים שאין המכוון בהם שהפעולה נעשתה, אלא שהיה ראוי שתעשה, כגון כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר (שמות ט' ט"ו), ענינו היה ראוי שאכה לבית המלך קרעו בגדיהם; וסבת הקריעה לאבל ותוגה, בראותם כי רחוקה מיהודה ישועת כי האויב עצום מאד, ולא היה שואל כסף וזהב, כי אם שתנתן העיר בידו, ואת יושבי יהודה יגלה אל ארץ אחרת. אותך בדבר, או היה בלבי לעשות כך, אך לא כך עשיתי, וכן אכול תאכלו אותה בקדש כאשר צויתי (ויקרא י' י"ח) היה לכם לאכול אותה, ועיין פירושי על ואל תשא להם (למעלה ב' ט'), וכן פירשתי וגם אני נתתי להם חקים לא טובים (יחזקאל כ' כ''ה), היה ראוי שאתן להם חקים לא טובים, עיין בכורי העתים שנת תר"ו עמוד ל"ח.

2יום צרה ותוכחה, יום תוכחה נקרא יום עונש מאת האל, כלומר מכה שאין מנוס ממנה, כמו אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה (הושע ה' ט'), וכן ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים (תהלים ע"ג י"ד), לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים (שם קמ"ט ז') (רוז').

3ונאצה, שניאץ רבשקה את האל (רד''ק), ומצאנו השם הזה שהוא כנגד האל אעפ"י שלא נזכר בפירוש, ויעשו נאצות גדולות (נחמיה ט' י"ח), ורחוק שתהיה הכוונה נאצה נגד כבוד האומה כי אחר שאמר יום צרה ותוכחה, הנאצה במה היא נחשבת? גם אין לה קשר עם כי באו בנים עד משבר; אמנם אם הכוונה על כבוד האל המחולל, יפה הזכיר הנאצה, אולי יעשה ה' למען שמו, כי איך יחל.

4כי באו בנים, כי הנה אנחנו בצרה גדולה, ואין לנו דרך להעזר ולהנצל, כאשה שהגיע עוברה לתשלום חדשיו, ואין לה כח לילד.

5משבר, לא נמצא אלא כאן ובהושע (י''ג י''ג) כי עת לא יעמוד במשבר בנים, ויונתן תרגם מתברא, והוא תרגום של אבנים, וכן פירש רש"י מושב היולדת, וכן במשנה (כלים פרק כ''ג) משבל של חיה; אך קשה שהי"לל כי באה אשה, לא כי באו בנים, וכן יונתן שנה הלשון ותרגם כאתתא דיתבא על מתברא, ועל כן נראה שנטו רד"ק ורלב"ג ודון יצחק מפירוש זה ופירשו משבר פי הרחם, ואחריהם רוז' וגיז'. ואני אומר כי יציאת הולד מן הרחם נקרא שבירה, וכן כל יציאה בכח כאלו היוצא שובר כל מה שעומד ומתנגד ליציאתו נקרא כן וכן בל' רומי ובל' הקדש מצוי לענין זה שרש פרץ, כמו ופרצת ימה וקדמה (בראשית כ"ח י"ד), מה פרצת עליך פרץ (שם ל"ח כ"ט), וכן כן ירבה וכן יפרוץ (שמות א' י"ב), וחבריהם רבים; והנה מצאנו ל' שבירה על הלידה, האני אשביר ולא אוליד ולמטה ס"ו ט'), ומשבר הוא לדעתי שם הפעולה (כמו מספד), וטעם כי באו בנים עד משבר הגיעו לשעת שבירה ויציאה כלו' לשעת לידה, וכן תרגם יירונימוס.