שד"ל על ישעיהו לז:ל

1וזה לך. עד כאן היה הדבור מוסב לסנחריב, מכאן ואילך מדבר עם חזקיהו.

2וזה לך האות, הרבה נתחבטו המפרשים בהבנת המקרא הזה. רש"י פירש: זה שאמרתי לך שסנחריב יפול כאן יהי לך לאות לימים הבאים, שאתם יראים למות ברעב לפי שסנחריב החריב את הארץ וגדע את האילנות, אכול השנה ספיח, בשנה הזאת יצמחו לכם צמחים ותתפרנסו מהם, וכשתראה דברי קיים במפלת האוכלוסין יהי לך לאות שאף הבטחה זו תתקיים. עכ"ל בפירוש מלכים, וזה רחוק, שיהיה טעם וזה לך האות, שקיום הנבואה הזאת יהיה סימן לנבואה אחרת שלא נזכרה, מלבד כי עדיין לא אמר דבר ממפלת מחנה סנחריב, אלא שישוב לארצו, ור"דק פירש. זה שאמרתי לך בנבואה הראשונה ושמע שמועה ושב אל ארצו, וכן עשה, שהרי ראית ששלח מלאכיו ושב לארצו להלחם עם מלך כוש, ובזה האות שנתאמת אצלך דברי תדע כי גם נבואה זאת תהיה אמת, שלא יבא מלך אשור אל העיר הזאת, ועוד אני אומר שתאכלו השנה ספיח, שתתברך לכם התבואה שבשדות, ויספיקו לכם הספיחים לכל השנה וכו', עכ"ל; וכמה רחוק הוא שיהיה וזה לך האות ענין נפרד ממה שאחריו; מלבד כי הכתוב לא אמר כלל ששב סנחריב לארצו להלחם עם תרהקה בשעה ששלח מלאכים לחזקיהו, כי באמרו וישב וישלח מלאכים ולא אמר וישב אל ארצו, אין הכוונה אלא ששלח מלאכים שנית ורל"בג כתב. זה שתראה שישוב סנחריב בדרך אשר בא בה ולא יבא על ירושלם יהיה לך אות על ייעוד אחר מייעד אותך הש"י, והוא השנה הזאת תאכלו הספיחים אשר בשדות בחוץ ולא יהיה בחוץ אויב שימנע אתכם מזת ויתברכו הספיחים באופן שיספיקו כל השנה וכו' וידמה שאותה השנה היתה שנת השמטה וכו', עכ"ל, ואחריו הלך דון יצחק, וגם הפירוש הזה רחוק, שיהיה טעם וזה לך האות שקיום הנבואה הזאת יהיה סימן לנבואה אחרת. ורוז' פירש אכול מקור במקום עבר, אמר הנה בשנה הראשונה בבוא סנחריב אל ארץ יהודה אכלתם ספיח, וכן בשנה השנית אכלתם שחיס, כי צבאות סנחריב מנעו אתכם מעבוד את אדמתכם, ועתה בשנה הזאת שהיא השנה השלישית זרעו וקצרו; וטעם אות, לומר כ"כ אני בטוח שיעלה מלך אשור מעליכם, שאני אומר לכם זרעו וקצרו ואחרי הפירוש הזה של רוז פירש גם גיז והנה מלבד שאין לנו שום ראיה ששהה מחנה אשור ביהודה שתי שנים, גם לא נזכר שנתעכב לצור על עיר מערי יהודה, אלא שתפש אותן מיד, כי פתחו לו מרוב פחדם ממנו הנה עוד לפי פירוש זה אין כאז באמת אות כלל, ומלבד כל זה הנה אף אם נניח שיהיה אכול כמו אכלתם, לא יתכן על כל פנים לפרש השנה על השנה הראשונה, אלא על השנה הזאת שהמדבר עומד בה, ולפירוש רוז' השנה הראשונה הי"לל. ובמהדורא בתרא (1835) עזב רוז' הפירוש הזה, ופירש אכול לעתיד, אך לא עזב פירושו על מלת אות. ולדעתו אין כאן אות כלל, אך ישעיה אומר כל כך אני בטוח שיעלה מלך אשור מעליכם, שאני מבטיחכם שאף אם בשנה הזאת ואף בשנה הבאה אין לכם זרע וקציר, מפני מה שהשחיתו. האויבים באדמתכם, הנה בשנה השלישית תזרעו ותקצרו לבטח. ואין ספק כי לא תבא מלת אות על הכוונה הזאת, והוא מסתייע מפסוק וזה לך האות כי אנכי שלחתיך (שמות ג יב), אבל באמת האות האמור שם הוא הסנה שהיה בוער ולא נשרף, ובהוציאך את העם הוא ענין אחר (עיין משתדל) ואשר אני אחזה לי הוא כי האות שהנביא מיעד איננו על קיום סוף דבריו שהם והשיבותיך בדרך אשר באת בה, אלא על כללות המכוון בנבואה הזאת, שהוא כי הצלחת סנחריב וגבורותיו אשר עשה, לא בכח ידו עשה, אלא בגזרת ה', ושלא כאלהי הגוים הוא אלהי ישראל, וטעם האות הזה לומר אל תאמרו מקרה הוא ששב אשור אל ארצו, ולא ה' פעל כל זאת, ולעולם שהצלחתו בכח ידו ובחכמתו היתה; כי עוד תראו אות ברור על השגחת ה' בתחתונים, ועל גדולתו על כל אלהים, והוא כי אחר שלא עבדתם את האדמה בשנה הזאת מפני חיל מלך אשור, האל יברך אתכם ויספיק לכם הספיח והשחיס לאכול בשנה הזאת וגם בשנה הבאה. אכול השנה ספיח, איננו לא צווי ולא עתיד מוחלט, אלא אף אם לא תזרעו לא בשנה הזאת ולא בשנה הבאה, תוכלו להתפרנס בספיח ובשחיס, ורק בשנה השלישית תצטרכו לזרוע; דוגמת מכל עץ הגן אכול תאכל, שענינו אם תרצה. והנה נס גדול היה זה, שאחר שבא האויב והשחית את האדמה, שלפי המנהג אפילו אח"כ יזרעו אותה לא תצליח מפני ההשחתה הקודמת, עתה אף בלא זריעה מה שיצמח מאליו יספיק לשתי שנים. ובזאת תדעו כי כל אשר חפץ ה' יעשה, ושאין כמוהו באלהים, ושהוא חפץ ביהודה ובישראל עמו, ותאמינו כי ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שרש למטה וגו'; וחתם קנאת ה' צבאות תעשה זאת, כי זה יבטל כל נאצותיו של סנחריב.

3ספיח, כמו את ספיח קצירך לא תקצור (ויקרא כ''ה ה') הוא הנולד מאליו מהגרעינים הנופלים בארץ ונזרעים מאליהם, או משרש הדגן הנקצר.

4שחיס, לפי מקומו ענינו הצומח מן הספיח.

5וזה לך האות, בזקף קטון, כן הוא בספר מלכים, וכן הוא גם כאן ברמ"ח ור"נד ור"עה ור"ף ור"פו ובקצת כ"י