שד"ל על ישעיהו ד:ד

1אם רחץ, קדוש יאמר כל הנשאר אחרי אשר ירחץ וגו', כלומר אחרי תום הפושעים.

2אם, אחר אשר, כמו כעוללות אם כלה בציר (למטה כ"ד י''ג) צֹאַת , בחולם ענינו כל זוהמה היוצאה מן הגוף, כמו קיא צואה (למטה כ"ח ח'), ומצואתו לא רוחץ (משלי ל' י"ב), ומזה שם התאר הבגדים הצואים (זכריה ג' ג'), מזוהמים בכל זוהמה שתהיה; אבל הרעי יקרא צֵאָה בצי"רי, כמו וכסית את צאתך (דברים כ"ג י"ג), בגללי צאת האדם (יחזקאל ד' י"ב); ומפני שסיים בגנות הנשים, הזכיר גם כאן הבנות בפרט, ותלה הקלקלה במקולקל, ואין הכוונה, אלא על כלל האומה, שיטהרנה האל מזוהמת הפושעים אשר בקרבה. ומפני שהזכיר בנות ציון הזכיר דיני ירושלם, המשיל ירושלם לאשה, ומפני שהדמים טומאה באשה אמר שידיח דמיה מקרבה, ואין הכוונה על שפיכת דם נקי (כדעת גיז'), כי בכל החזון הזה לא נזכר דבר משפיכת דם נקי, ידיח ביו"ד קמץ ודל'ת רפה, משרש דוח, ענין הדחה ושטיפה, וכן מלא כרשו מעדני הדיחני (ירמיה נ"א ל"ד), שם ידיחו את העולה (יחזקאל מ' ל"ח) ברוח משפט וגו', לשון רוח ממש, והכל משל, אלא שסוף המשל (כדרך ישעיה) מתקרב יותר אל הענין הנמשל. אמר שיעשה כל זה על ידי רוח שיעשה משפט ברשעים ויבער אותם מן העולם.

3בער, מקור העומד במקום שם, רוח של בעור.