שד"ל על ישעיהו ד:ה

1על כל מכון, מַכַּאן בערבי ענינו מקום, וכן בלה"ק במליצת השיר אומרים מכון תחת מקום, כמו מכון לשבתך (שמות ט"ו י"ז ומלכים א' ח' י"ג) ועל מקראיה, מקומות אסיפת העם לכבוד ה', כטעם חדש ושבת קרוא מקרא (למעלה א' י"ג), וכנוי הנקבה חוזר לציון. ודע כי מקראיה בנביאים כ"י שבידי, ובדפוס ברי"שא ובדפוס פיזארו עם רד"ק, ובדפוס פיזארו עם אברבנאל, כתוב ביו"ד. וכן נכון. והנה אחשוב כי מכון הר ציון הכוונה בו על בית המקדש (כתרגומו), והיו קוראים לו דרך כבוד מקום סתם, ואחשוב שאח"כ קראו גם השמים (שגם הם מכון שבתו) בשם מכון או מקום, ואח"כ קראו האל בכנוי המקום ((כְּלֹוֶה מן המקום. משלחנו של מקום, רוח המקום נוחה הימנו), כמו שקראוהו בכנוי שמים (יראת שמים, וכן בדניאל ד' כ"ד די שליטין שמיא), וכן בלעז il Cielo. ואחר חרבן הבית נשכח מקור הכנוי הזה, ואמרו (בראשית רבא פרשה ס''ח) שהוא מקומו של עולם, או (פרקי ר' אליעזר ל"ה) שבכל מקום שהצדיקים שם, הוא נמצא עמהם - ואחר שהזכיר בית המקדש, הזכיר גם מקומות אחרים שהיו נאספים שם לעבודת ה', כעין בתי כנסיות, ועליהם אמר מקראיה. וגיז' פירש על חצרות בית ה' ואיליו ואילמיו. ששם היו העם נאספים; אבל ממה שכתוב אח"כ כי על כל כבוד חפה, נראה שכוונת ישעיה על מקומות שונים, לא על מקום אחד בלבד.

2כי על כל כבוד חפה, על כל המקומות הנכבדים תהיה חופה, וכל כבוד הוא מכון הר ציון ומקראיה שהזכיר למעלה, ומלת כי אינה נתינת טעם, אלא לחזוק; וטעם חֻפָּה כסוי לכבוד והדר. ודון יצחק ורוז' והכורם פירשו כי כן נוהגים שעל כל דבר יקר נותנים מכסה להגן עליו, אך לפי זה, מכסה או כסוי היה לו לומר, ולא חפה שאינו כסוי להגן, אלא לפאר ולכבוד.