שד"ל על ישעיהו נג:י

1וה' חפץ דכאו החלי, דכאו נ"ל כדעת Gussetius דַכָּא שלו, המדוכה על ידו, והיה ראוי להנקד דַכָּאוֺ בקמץ ובא בשוא, כמו מִקְדְשוֺ נִדְּחוֺ, ומצאנו דַכָּא או דַכָּה בכנוי, לשון שקר ישנא דַכָּיו (משלי כ"ו כ"ז), ולענין פירוש המקרא אני מפרש וה' חפץ שהמדוכה על ידו, אשר הוא החלי אותו, אם תשים אשם נפשו יראה זרוע וגו', וזה המשך דברי האומות לעתיד לבא.

2החלי, מענין חולי, הפעיל עבר, והיה משפטו הֶחֶלָה, ובא על דרך נחי ל"א, כמו המציא וכמו שמצאנו תחלואים, והוא ע"ד ל' ארמית (אַגְלִי, הֶגְלָה), וכן בל"ח הֶעֱנִי.

3אם תשים אשם נפשו, אם נפשו תמסור עצמה למיתה כקרבן אשם (תשים: תשים עצמה, כמו לבא חמס שבעים בני ירובעל ודמם לשום על אבימלך אחיהם (שופטים ט' כ"ג) שענינו כדי שיבא חמס בני ירובעל ודמם, וישים עצמו על אבימלך), וכן אשר שם לו בדרך (ש"א ט"ו ב'), כלומר שיסבול צרותיו לכפרת עונותיו, ויצדיק עליו את הדין, אז גם בהיותו בגלות ה' חפץ כי המדוכה הזה שהוא החלי אותו יראה זרע ויאריך ימים ולא יאבד ולא יכרת, עד כי לבסוף חפץ ה' בידו יצלח, וחפץ ה' הוא שוּב כל העמים לדעת אחדותו ולעבדו, כי זה יהיה על ידי הנסים והנפלאות שיעשה ה' לישראל בגאולה העתידה; וכאן נשלם מאמר האומות, אחר שיודו כי מה שסבלו ישראל בגלות היה שלא כדין, ושיותר היו הגוים עצמם ראויים להענש, ולא ישראל, ושבזכות שהיו ישראל מצדיקים עליהם את הדין בימי הרעה, שמרם ה' והמשיך מציאותם, עד בוא עת גאולתם, אשר היא לטובת העולם כלו; והמפרשים ורוז' פירשו דכאו כמו לדכאו, והוא קשה, שיזכיר ל' חָפֵץ בענוי עבדו הצדיק, והי"לל וה' אמר, כי ל' חפץ לא יורה על הרצון לבד, אלא על דבר שהאדם רוצה אותו בשמחה, וזה טעם החפוץ אחפוץ מות רשע (יחזקאל י"ח כ"ג); ועוד החלי חסר וי"ו החבור, וענינו לפי דעתם חפץ לדכאו והחלי אותו; וגיז' פירש דכאו שם מן דֶכֶא (והדגש מיותר), ענוי שלו, וה' חפץ והחלי ענויו, כמו החליתי הכותך (מיכה ו' י"ג), מכה נַחְלָה (ירמיה י"ד י"ז), ועדיין חסרה הוי"ו, ונשארה מליצת וה' חפץ על ענוי הצדיק; ולפירושי חסרה מלת אשר אחר מלת חפץ, כמו ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה, ענינו חפץ שיגדיל תורה, ועוד חסרה מלת אשר אחר דכאו, דכאו אשר החלי, כמו מאנוש ימות, וחבריו רבים.

4אם תשים אשם נפשו, אם נפשו תשים עצמה אשם, ורוז' וגיז' פירשו אשם קרבן לכפֵר על הגוים, כטעם אכן חליינו הוא נשא (למעלה פסוק ד'), וזה שקר, כי אע"פ שהגוים יאמרו חליינו הוא נשא מצד שבאו על ישראל הרעות הראויות לבא עליהם, איך יאמרו כי ישראל נתנו עצמם לכפר בעדם? והלא לא לכך נתכוונו ישראל בסבלם הגלות, ולא ידעו מאומה שענוייהם יועילו לשאר עמים; ומלבד זה הוא שקר שיהיה זה ענין מלת אשם, כי לא מצאנו אשם אלא לכפרה על המביא אותו, ולא בשביל אחרים, כי עקר הוראת שרש אשם הוא חרטה, ואיך יתחרט ראובן על עונות שמעון? והכפרה בשביל אחרים, כֺפר ופדיון תִקָרֵא, ולא אשם.

5יראה זרע יאריך ימים, המפרשים ורוז' וגיז' פירשו לאחר הגאולה, והוא רחוק שֶיְתָאֵר הגאולה בתארים האלה שאין בהם דבר יוצא מן המנהג הטבעי, ולפירושי הענין על זמן הגלות; ושבעים זקנים ויונתן תרגמו דכאו מענין ל' ארמית, לטהרו, תרגום טהור דכי, ונראה כי כן ג"כ דעת רש"י, אמנם אין שרש דכא או דכה נמצא בשום מקום במקרא על ההוראה הזאת, אך מצאנו במקומו שרש זכה, ובארמית נתחלפה הזי"ן בדל"ת, כמו זכר דכר; ור' מאיר אבערניק והחכם יש"ר תרגמו וה' חפץ דכאו החלי בתמיה, וכי יחפוץ ה' לדכאו ולהחלותו לעולם? לא, אמנם אחר שמסר נפשו כְאָשָם יראה זרע וגו'; אך לפ"ז נראה שהי"לל וה' יחפוץ, לא חפץ, כמו ואתה תירשנו (שופטים י"א כ"ג), ואתה תנצל (למעלה ל"ז י"א); והנה ממה שהזכיר למעלה ויתן את רשעים קברו, כאלו כבר מת, וכאן אומר יאריך ימים, נראה ברור שאינו מדבר על איש אחד, כ"א על האומה; ויש משיבים ומפרשים זרע שיאריך ימים אע"פ שהוא כבר מת, וממה שאכתוב למטה על יראה ישבע יתבאר שאין הדבר כן.