שד"ל על ישעיהו נג:ג

1נבזה וחדל אישים, כך היה עבד ה' הוא ישראל בימי הגלות.

2וחדל אישים, חדל יותר מכל שאר בני אדם, כמו וכסיל אדם (משלי ט"ו כ') כסיל שבאדם. וטעם חָדֵל אובד וחסר כח, כמו אדעה מה חדל אני (Martini ורוז'), וקרוב לזה פירוש ראשון שהביא רד"ק. פחות שמבני אדם היה, וגיז' ואחרים פירשו כפירוש שני של רד"ק, שחדלו ממנו בני אדם ולא היו מתחברים עמו, אמנם לא נמצא שרש חדל להוראת העזיבה, ומה שהביאו לראיה חדלו קרובי (איוב י"ט י"ד) אין ענינו חדלו ועזבו אותי, אלא חדלו מהיות ומהֵרָאוֺת כקרובַי.

3וידוע חולי, כמו אלופי ומיודעי, והוא משל, כאלו הוא רֵעַ וחבר לכל מיני חלאים, וכטעם אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא; ורוז' וגיז' פירשו נודע ומפורסם בעבור חֳלָיָיו. ותלמידי מוה"רר אפרים רפאל גירונדי ז"ל מפרש כמשמעו, שהחולי יודעו ומכירו, והוא משל, כאלו החליים חוזרים לאכסניא שלהם, והולכים אצל מי שמכירים שהוא מזומן תמיד לקבלם; ונכון.

4וכמסתר פנים ממנו, היה כמעט גורם לכל רואהו שיסתיר פניו ממנו לבלתי ראותו, כ"כ היה נמאס.

5מַסְתֵר, כמו מסתיר, כמו וַיַדְבְקו (רד"ק ורוז' וגיז'), וכאן הוא יוצא לשלישי, גורם לאחרים להסתיר פניהם.

6נבזה ולא חשבנוהו, נבזה היה ולא היה נחשב בעינינו למאומה.