שד"ל על ישעיהו ו:א

1תוכחה אחרי הקודמת, גם היא כנגד הבלתי נותנים לב אל הנבואות. ישעיה מזכיר החזון אשר נראה אליו בתחלת הנבאו, ועל ידי כן מודיע אל העם כי מאז החל להנבא הודיעו ה' כי לא ישמעו בקולו, כי על רוב פשעיהם נמנעו מהם דרכי התשובה, עד בוא עליהם כל הרעות אשר נגזרו עליהם, עד תם הפושעים, והעם הנשאר קדוש יהיה.

2בשנת מות הנבואה הזאת אמרה ישעיה אל העם אחרי הקודמת, אעפ"י שהיתה אליו המראה הזאת כעשרים שנה קודם לכן. ולזה אמר בשנת מות אעפ"י שבשעת המראה עדיין לא מת המלך (כי ישעיה התחיל להנבא בימי עזיהו), אך עתה כשהגידה אל העם כבר היה עזיהו מת; והמכוון בספור המראה הזאת אל העם הוא כלפי מה שלא היו מאמינים בדבריו, והיו אומרים ימהר יחישה מעשהו וגו', הגיד להם כי מאז כשקראו האל ללכת בשליחותו, כבר הודיעו שלא יאמינו לדבריו, ושזה אמנם לרע להם (לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וגו' עד אשר אם שאו ערים וכו'); והנה הדבר מובן מאליו כי כשבאה אליו הנבואה הזאת לא היה אפשר לו שיגיד אותה אל העם, שא"כ לא היה מקום שיוכיחם עוד, מאחר שהוא יודע שלא יקבלו דבריו. על כן שמר הדבר בלבו כעשרים שנה, וכשראה אותם מלעיגים על דבריו הגיד להם כי עוונותיהם הטו אלה שננעלו שערי התשובה בפניהם, כי כבר נגזרה עליהם הפורענות. וגיז' כתב שיש דמיון רב בין המראה הזאת ומראות ירמיה ויחזקאל בתחלת נבואותיהם. וכוונתו לומר שאינם אלא ספורים בדויים, ושהיו הנביאים לוקחים הספורים זה מזה כדרך שהמשוררים עושים: ובאמת כך היו עושים לפעמים נביאי השקר, אבל מה לתבן את הבר? ומי שלא יחפוץ להטעות את עצמו הלא יראה כי מראות שלשת הנביאים האלה אינן לקוחות זו מזו, כי הנה ישעיה אמר הנני שלחני, וירמיה בהפך היה מסרב ואמר הנה לא ידעתי דבר; ומה שכתוב בירמיה וישלח ה' את ידו ויגע על פי, הוא לתת כח הדבור בפיו, אבל ויגע על פי האמור בישעיה ענין אחר הוא, כי כאן מה שנגע לא היה יד ה', אבל היה גחלת אש, והוא לטהרו מעונותיו; וירמיה לא הזכיר לא כסא ולא שרפים ולא היכל ולא דבר מעניני המראה. וכן יחזקאל אין יחס למה שהזכיר במראה שלו עם מה שראה ישעיה, ואם היה חזון יחזקאל לקוח מישעיה, מהיכן לקח החיות והאופנים? ולמה החליף שש כנפים בארבע? ומהיכן לקח אכילת המגלה? אבל האמת הוא כי כל נביא הגיד מה שראה במראה נבואתו, וספורי נביאי ה' אינם בדויים, ולא גנובים, אעפ"י שבדבורם היו משתמשים לפעמים במליצות הנביאים והמשוררים שהיו לפניהם, שהיו חקוקות בזכרונם, ובפרט ירמיה השתמש הרבה במליצות שאר נביאים, וכמו שראינו שלקח מלות ויגע על פי מישעיה. והנה המלות האלה שלקח ירמיה מישעיה הן עצמן עדות ברורה על אמתת ספורי הנביאים, כי הנה ירמיה בשעה שכתב תחלת ספרו היו לנגד עיניו או בזכרונו דברי ישעיה, ולקח מהם מלות ויגע על פי, ואעפ"י כן לא לקח הענינים מישעיה, אבל ספר המראה אשר ראה כפי מה שהיתה באמת.

3על כסא רם ונשא, לפי הפשט היה הכסא רם ונשא (כפירוש רד"ק) והיושב עליו ידוע שהוא רם ממנו, אבל לפי הטעמים רם ונשא חוזר אל האל (והיה ראוי להטעים ואראה֙ את־אדנ֔י יוש֕ב ), והוא תקון שתקנו חכמים, וכן יונתן תרגם חזית ית יקרא דה' שרי על כּורְסְיֵהּ (כלומר על כסאו, רם ומתנטל בשמי מרומא, פירש רם ונשא על היות כבוד ה. בשמי מרום, לא על היותו על כסא רם.

4ושוליו מלאים את ההיכל, הנביא לא ראה את האל (רצוני הכבוד הנברא לשעה במראה נבואתו), כי היו פני האל לנד פנים, לא לבד חוץ, ושולי מעילו הפרושים מאחריו היו מלאים את ההיכל, והנביא שהיה עומד בחוץ ראה שולי המעיל שהיו פרושים על הארץ, כדרך מלכי מזרח שנוהגים בבגדיהם לאחוריהם סרח עודף רחב מאד, והנה הנביא מזכיר שראה את האל בדמות מלך גדול, ושהוא אמנם לא היה מרואי פניו, רק ראה כבוד לבושו במה שראה שוליו מלאים את ההיכל; ואמר היכל כי נדמה לו כאלו הוא עומד במקדש ה' אשר בירושלים, ונדמה לו הכסא בבית קדש הקדשים, ושולי האל לרוב ארכם היו יוצאים מבית קדש הקדשים וממלאים את ההיכל, והנביא היה רואה את עצמו מבחוץ, בעזרה.