שד"ל על ישעיהו ו:ב

1שרפים עמדים ממעל לו, הציור הזה מסוד אלהים עם מלאכיו כעין מלכותא דארעא מצאנוהו כבר בימי יהושפט, שאמר מיכיהו בן ימלה ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויאמר זה בכה וזה אומר בכה (מלכים א' כ"ב י"ט וך'), וגם בזמן קדמון יותר מצאנוהו בתחלת ספר איוב וקצת מן האומרים כי ספר איוב נכתב בגלות בבל אמרו כי הציור הזה מסוד אלהים עם מלאכיו לא נודע בישראל קודם הגלות, ושכחו דברי מיכיהו בן ימלה ומלבד כל זה הנה לנו בתורה (בראשית ג' כב) הן האדם היה כאחד ממנו, שאין ספק שהוא מאמר המצייר את האל מדבר עם מלאכיו כמלך עם שריו (כפירוש ראב"ע), וכן דרש ר' פפיאס (בראשחת רבא פרשה כ"א) הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת, ור' עקיבא אמר לו דייך פפיאס, כלומר שאין ראוי לדרוש כן בצבור, שלא יבא: להאמין דמיון ושיתוף בין האל והמלאכים, ולפיכך אנקלוס הפריד מלת באחד ממלת ממנו, והמתרגם הירושלמי הרכיב שני הפירושים, ותרגם: ואמר ה' למלאכא די משמשין קדמוהי (וזה לפי פשט הכתוב, וכפירוש ר' פפיאס) הא אדם הוה יחיד, בארעא היכמא דאנא יחידי בשמי מרומא (וזה על דרך שתקן אנקלוס). והנה אין ספק כי אמונת המלאכים, לא לבד כשליחים ההולכים לעשות מצות המלך, אלא ג"כ כשרים שהמלך נועץ עמהם, היא קדמונית מאד בישראל.

2שרפים, שָׂרָף הוא נחש בעל ארס, ונקרא כן על שם שהוא ממית במגעו (כלומר בנשיכתו, ולדעת קצת גם בהבל פיו, כאש השורפת במגעה; והמלאכים היותר גדולים ונכבדים נקראו שרפים, מפני שהיו מייחסים להם גוף של אש, והיו חושבים שאם יתקרבו לאדם מיד ימות; ולפיכך לא מצאנו בכל המקרא מלאכים נקראים כך אלא כאן, כי אין השרפים באים אצל בני אדם, אבל כאן ישעיה במראה נבואתו בא במחיצתם ואחד מהם קרב אליו, ותחת שהיה לו לשרפו נגע על פיו ברצפת אש וטהרו מכל חטא והעלה אותו למעלת המלאכים.

3עמדים ממעל לו, היו עומדים אצל האל מימינו ומשמאל, ואמר ממעל לו לפי שהוא היה יושב והם עומדים, וכמהו בדברי מיכיהו בן ימלה וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו, וכן בתחלת איוב ויבאו בני האלהים להתיצב על ה', וכן העומדים על אדון כל הארץ (זכריה ד. י ד), מהתיצב על אדון כל הארץ (שם ו' ה'), ובאזני כל השרים העומדים מעל המלך (ירמיה ל"ו כ"א), ואב לכלם וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה (שמות י"ח י"ג), וכיוצא בזה בתלמוד (סנהדרין ז') מנין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קדש, ופירש רש"י כשהיה המתורגמן דורש היו הצבור יושבין לארץ, והמפסע ביניהן לילך ולישב במקומו נראה כמפסע על ראשן עכ"ל, וכן ביבמות ק"ה מי הוא זה שמפסע על ראשי עם קדש. והנה מליצת עומדים ממעל לו אין בה שום זרות לפי הפשט, כי האל היה יושב, והשרפים היו עומדים ממעל לו. אבל בסוף ימי בית שני נראה שהיה הציור הזה רע בעיני ההמון, שיהיה האל בשפל והשרפים למעלה ממנו, לפיכך עמדו חכמינו ז"ל ופירשו ממעל לו כאלו הכוונה השרפים העומדים ממעל (בשמים) הם לו (מוכנים לעבודתו), וכן תרגם יונתן שמשין קדישין ברומא קדמוהי, ופירש רש"י עומדים ממעל בשמים, לו לשמשו. וכן עשו בעלי הטעמים, שהפסיקו מלת ממעל בפשטא, ולפי הפשט כך היה ראוי להטעים שרפ֗ים עמדים֙ ממ֣על ל֔ו.

4בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו, פניו כולל כל החלק העליון מהגוף, ורגליו החלק התחתון, ושתי הכנפים נראה שהיו אחת לפנים ואחת לאחור; והנה היו השרפים מכוסים בכנפיהם, על דרך שראה יחזקאל (א' י"א) את החיות בארבע כנפים, ושתים (מהן) מכסות את גויותיהנה (ולולא מקרא זה שביחזקאל, אולי היה אפשר לפרש שהיו השרפים מכסים בכנפיהם את פני האל ואת רגליו, לבלתי יהיה נראה).

5יכסה, יעופף לשון יחיד, חוזר לכל אחד (שש כנפים לאחד), כל אחד היה מכסה פניו ורגליו של עצמו. ולענין טעם הכסוי הזה, יונתן הוסיף אחר יכסה פניו דלא חזי (ופירש רש"י שלא יביט לצד השכינה), ואחר יכסה רגליו הוסיף דלא מתחזי (פירש רש"י לצניעות, שלא יתראה כל גופו לפני בוראו), וכן היא ג"כ דעת ראב"ע ואחרים. אך אם היו השרפים כדמות שרי המלך העומדים בסודו, לא יתכן שלא יראו פניו, כמו שמצאנו (אסתר א' י"ד) שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות. והקרוב אלי שכסוי גופם הוא דרך כבוד להם, כי כמו שהאל מתראה בתוך הענן, כן שריו מכסים גויותם, וכל זה סימן גדולה וחשיבות. ולפי זה יתכן שלא היו מכסים פניהם ורגליהם בעמדם לפני האל, והנביא במראה הנבואה ידע שהכנפים היו משמשות לכסות פניהם ורגליהם, אף אם כשראה אותם לא היו כנפיהם פרושות לכסותם.