שד"ל על ישעיהו ז:יד

1יתן ה' הוא לכם אות, לא יעשה לכם נס, אחר שלא חפצתם בו, רק יתן לכם סימן במה שיארע בעוד שנה, כלומר לא רציתם שיאמת ה' את דבריו בנס שיעשה, לכן המאורע עצמו יאמת את דבר ה', ובבוא הדבר תדעו כי אמת דברתי: תחת שאם הייתם שואלים אות, אז מעכשיו הייתם מאמינים בי.

2העלמה, עֶלֶם ועלמה נגזרים מלשון ארמית, וענינם חוזק ותוקף (חזק ואמץ תרגומו תקיף ועלים, ומזה בלשון חכמים אַלָם ), ונקראו כן הנער והנערה החזקים, בריאים וזריזים. וזה טעם בן מי זה העלם (שמואל א' י"ז נ"ו), הבחור הזריז ואמיץ, אשר מלאו לבו לצאת לקראת איש נורא כְגָלְיָת. וזה ג"כ טעם ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה (שם כ' כ"ב), כלומר הנער שלי הוא חזק וזריז ובקי במלאכתו ואינו צריך שאזרזהו ואומר לו רוץ כי החצים ממך והלאה, מהרה חושה אל תעמוד;והנה אם עם היותו חזק וזריז כאשר ידעת, אומר אליו הנה החצים ממך והלאה, תבין כי לא מקרה הוא, אבל המכוון הוא לרמוז לך שתמהר לברוח, גם רבותינו אמרו (סוטה י"ב) ותלך העלמה, שהלכה בזריזות כעלמה, ופירש רש"י כעלמה שכל כחה עליה, כמו חזק ואמץ, תקוף ועלים. והנה עלמה הוא שם לנערה בריאה וזריזה, בין שתהיה בתולה בין שלא תהיה, כמו ודרך גבר בעלמה (משלי ל' י"ט) שהכוונה שהנואף בא עם אשת איש, ולא ישאר רושם ממעשהו, כמו שלא ישאר רושם מעופפות הנשר בשמים, ומהליכת נחש עלי צור, והליכת אניה בלב ים. ועיין רד"ק בשרשים, ועמו הסכים גם גיז'. והנה מצאנו ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר (שיר ו' ח'), נראה שמלבד המלכות והפילגשים היו לקצת מלכי המזרח גם פילגשים אחרות שהיו למטה ממדרגת המלכות והפילגשים, ואולי היו כעין משרתות, ונקראו עלמות על שם זריזותן. ונראה שהיתה לאחז עלמה אחת ידועה ומפורסמת, ועליה אמר ישעיה הנה העלמה הרה. ואין הכוונה על אשת ישעיה (כדעת רש"י ורא"בע וגרוציוס וגיז'), כי למטה על הענין הזה בעצמו קרא שם בנו מהר שלל חש בז, ולא יובן למה יכנה שנים מבניו על שם מאורע אחד בעצמו ולמה למטה הזכיר בפירוש שבא אל הנביאה והרתה וילדה, וכאן לא פירש דבר מזה, גם איך יקרא אשתו בשם העלמה סתם? גם אין הדבר קרוב שיתן למלך שלא היה מאמין בו אות ממה שיהיה בתוך ביתו, כי המלך לא יחקור אחר מה שיארע בבית הנביא; אמנם כוונת הנביא לומר בעוד תשעה חדשים תלד לך הנערה אשר אהבת בן, ותהיה כל כך שמחתך ושמחת כל העם על תשועתכם מן האויבים אשר אתם יראים מהם עתה, כי תקרא שם הילד עמנואל, כי גם אתה וביתך תכירו שהיה אלהים עמכם. והנה המפרשים כלם ראשונים ואחרונים, מולים וערלים, הבינו הענין כמשמעו, שהיתה כוונת הנביא לומר שאשה אחת תלד בן ותקרא שמו עמנואל, וכן הבינו כלם שכבר היה לישעיה בן הנקרא שאר ישוב, ובן אחר הנקרא מהר שלל חש בז; אבל בדור הזה החוצפא פרצה כל גדר, וקם פיליפסון וכתב שכל הבנים הללו לא היו ולא נבראו, אלא הכל דרך משל נאמר, ומחשבות האדם נקראות בניו, וכשאמר ה' לישעיה צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך, הכוונה לך אליו עם הרעיון הנרמז במלות שאר ישוב, והוא יהיה עקר הדברים שתדבר אליו; וכשאמר ישעיה הנה העלמה הרה היתה הכוונה כי הזמן הקרוב לבא יוליד מאורע אשר ממנו יוודע כי עמנו אל. והדרך הזה, דרך הרמזים, הוא טוב לכל מי שאינו מבקש להבין ספרי הקדש, אלא למשוך אותם למחשבותיו, ובדרך הזה הלכו כל בעלי הכתות והאמונות הזרות; ואנחנו בדרך הפשט נלך ובה נחזיק, וחלילה לנו להוציא ממשמעותם דברים הכתובים דרך הגדה פשוטה.