שד"ל על ישעיהו ז:כ

1בתער השכירה בעברי נהר, תער הלקוחה בשכר בארצות עבר הנהר, והתער הוא מלך אשור.

2שכירה, מן שָכיר, ומלך אשור נקרא תער לקוח בשכר, יען אחז שלח לו שחד כדי שיבא לעזרתו, כמו שזכרתי למעלה פסוק י"ב (Steudel). ורמז על מלך אשור בכנוי שיריי תער השכירה בעברי נהר. ואח"כ הוסיף דרך פירוש במלך אשור, והזכיר תער בלשון נקבה גם כי בשאר מקומות הוא לשון זכר, ואמר על התער וגם את הזקן תספה, התער תספה ותכרות את הזקן. והנה הגלוח הוא משל נאות מאד לביאת תגלת פלאסר בארץ יהודה, כי לא נלחם בהם, אבל חיילותיו שטפו בארץ והשחיתוה כדרך הגייסות, כמו שנרמז בד"ה (ב' כ"ח כ') ויבא עליו תגלת פלאסר מלך אשור ויצר לו ולא חֲזָקוֹ, וכבר נשתבשו המפרשים בפי' ולא חזקו, ונ"ל דבר ברור שהוא כמו חזקתני ותוכל (ירמיה כ' ז') שענינו בָאתָ עלי בחָזְקָה, אף כאן ולא חזקו, תגלת הֵצַר לאחז ע"י שהשחיתו חיילותיו את אדמת יהודה, אך לא בא עליו בחזקה, שאם היה רוצה היה לוקח את כל ארצו מידו, והיה מַגְלֶה את יהודה, אבל לא רצה, ונתפייס בשחד, והנה ההשחתה הזאת המשיל הנביא לגלוח, שהוא קרוב לבשר ואינו נוגע בבשר, והזכיר תחלה הראש שדרכם לגלחו, וכן שער הרגלים אולי כמשמעו, והיו מגלחים אותו מפני שהולכים יחפים, או הוא כנוי לשער בית הערוה, כמו מי רגלים שהוא כנוי, וסיים בזקן שאין דרכם לגלחו ושגלוחו היה חרפה להם, להודיע כי הגלוח הזה לא יהיה להנאת המגולחים (הם בני יהודה) כי אם לרע להם.