שד"ל על ישעיהו ז:ד

1השמר, מלרע, ואיננו לשון שמירה אלא לשון ישיבה על השמרים, כטעם שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו (ירמיה מ"ח י"א), והיא מליצה על הישיבה לבטח.

2והשקט, הוא פירוש למה שנרמז במלת השמר, כדרך ישעיהו לומר הדברים תחלה דרך משל ולפרש. אותם אח"כ.

3זנבות האודים העשנים. המשיל המלכים לאודים שכבר נשרפו, ולא נשאר מהם אלא הזנב, שהוא מְצָעֵר בעשנו את אנשי הבית זמן מועט, עד שיכלה.

4בחרי אף, הוא פירוש זנבות האודים, והב"ית להוראת הסבה, אל תירא בעבור חרי אף של רצון וגו', ודוגמתו ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ (ירמיה נ"א מ"ו). ואין לפרש שחרי אף חוזר למלת העשנים (כדעת Steudel) כלומר זנבות האודים האלה העשנים בחרי אף; כי אמנם יֵאמר על החי שיעשן ויחרה אפו, אך לא יתכן לומר על האוד שהוא עשן בחרון אף. ומה שהזכיר רצין וגם שם עמו ארם, והזכיר בן רמליהו ולא הזכיר שם עמו ישראל, נראה לי כי כן באמת אלה הנזכרים כאן היו קרובים לכליון, ולא כן ישראל, כי הנה בא תגלת פלאסר והמית את רצין והגלה את ארם, ובא הושע והמית את פקח, אבל מלכות ישראל נמשכה עוד כעשרים שנה. ומה שהזכיר פקח בשם אביו ולא בשמו, הוא דרך בזיון, מפני שלא היה אביו מלך (דון יצחק).