שד"ל על ישעיהו ט:ג

1כי את על סבלו וכו', על דרך שנאמר למטה (י' כ"ז) יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך, וכן (י"ד כ"ה) וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור, ושם וכאן הכוונה על מלך אשור, שהיה גובה מאנשי יהודה מס כבד, כי אחז שלח שחד אל תגלת פלאסר מלך אשור, כדי שיושיעהו מכף מלך ארם ומכף מלך ישראל (מלכים ב' י"ו ז'), ונראה כי משם ואילך היה אחז נותן מס למלך אשור, וחזקיה מרד במלך אשור ולא עבדו (שם י"ח ז'), ואחר כך שלח לומר לסנחריב חטאתי שוב מעלי את אשר תתן עלי אשא (שם פסוק י"ד), ולא היה אומר לו חטאתי, אם לא שהיה רגיל (הוא, או אביו) לתת לו מס. ומלת סֻבֳּלו לא נמצאת אלא כאן ובשני המקראות שהזכרתי, ובתהלים (פ"א ז') מצאנו במשקל אחר, הסירותי מסֵבל שכמו, והנפרד מן סֻבֳּלו נראה שהוא סֹבֶל וכן סֻבְּכוֹ (ירמיה ד' ז') מן שׂובֶךְ האלה (שמואל ב' י"ח ט'), והדגש לתפארת הקריאה (רד"ק וגיז'), וכאן אפשר ג"כ שהדגש להורות על כובד המשא.

2מטה שכמו, המטה שהיה רגיל לרדת על שכמו ולהכותו (ראב"ע). ורש"י פירש העול שהיה מטה את שכמו למשא כבד, אבל נראה כי מלת ואת חולקת הדבור, ועול סבלו ענין אחד, ומטה שכמו ענין אחר.

3שבט הנוגש בו, שבט סמוך, שבטו של נוגש בו, לא שהשבט הוא נוגש (כפירוש רש"י), אבל הוא ביד האדם הנוגש, ולפיכך בא שבט בלא ה"א. ודע כי מלת יהודה הכתובה כאן בפירוש רש"י (שבט יהודה שהיה נוגש בו) אינה אלא טעות סופר, ואיננה בכ"י שבידי, ובמקום בחזקיהו (שהיה נוגש בו בחזקיהו) בכ"י שבידי כתוב בחזקה. החתת, אתה האל שברת אותו עול ומטה ושבט. שרש חתת מורה שבירה, כמו למעלה ח' ט'; וקרוב אליו שרש כתת. כיום מדין, כמו שהחתות מדין במלחמת גדעון (שופטים ז'), וכן למטה (י' כ"ו) כמכת מדין בצור עורב, וכן בתהלים (פ"ג י') עשה להם כמדין, כי המלחמה ההיא נפלאה משאר מלחמות, כי לא היו עם גדעון רק שלש מאות איש, וגם הם לא שלפו חרבם, אך המדינים נבהלו בלילה והרגו זה את זה; וכן מחנה סנחריב, מלאך ה' נגפו בלילה אחד.