שד"ל על ישעיהו ט:ד

1כי כל סאון, לשון מנעל (כדעת ר' יוסף קמחי, ואחרי' רוז' וגיז'), הנקרא בארמי מְסָאנָא, ובסורי סאוּנָא, וכאן הכוונה סנדל המסומר שהיו נוהגים אנשי המלחמה.

2סואן ברעש, הוא תאר למנעל, כמו מגוללה בדמים, שהוא תאר לשמלה, וסואן הוא פעל הנגזר מן השם. וענינו משמיע קול בהכאתו על הארץ (תלמידי מוה"רר שמואל שלמה Olper). וגם ר' יוסף קמחי ורוז' וגיז' פירשו סואן פעל הנגזר מן השם, רי"ק פירש נעל הנועל ברעש, ורוז' וגיז' פירשו מנעל של איש מלחמה הנועל ברעש. ונראה לי כי הסנדל המסומר לא היה נוהג בישראל, וישראל ראו אותו ברגלי אנשי ארם, ולכך קראוהו סאון כמו שהיה שמו בלשון ארמי, ומן סאון קראו אח"כ סואן לאדם שיש ברגליו סנדל מסומר, וקול סנדלו נשמע בהלוכו, וישעיה דרך צחות השאיל התאר הזה אל הסנדל עצמו, ואמר כל סאון סואן ברעש, והכוונה כל סנדל המשמיע קול ברעש. ומלת ברעש מצאנוה ג"כ על הליכת הסוס המשמיע קול בהלוכו (איוב ל"ט כ"ד).

3והיתה לשרפה וגו', כל סאון וכל שמלה מגוללה יהיו לשרפה, כלומר כל מחנה סנחריב יכרת פתאום, וכמו שאמר למטה (י' י"ו) ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש; ומפני שהיו אנשי החיל נושאים סאון ברגליהם, ושמלתם היתה מגוללה בדמים, הזכיר כל סאון וכל שמלה, והכוונה על אנשי הצבא.

4והיתה, לשון נקבה, דבק עם השם האחרון, על דרך הנה אפי וחמתי נתכת (ירמיה ז' כ'), וכן בפסוק שאחר זה על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה.