שד"ל על ישעיהו ט:ו

1למרבה המשרה, ישעיה מפרש כדרכו מה שרמז בפסוק הקודם, והוא אומר כי מה שהאל יועץ לעשות בימי הילד הנולד היום, הוא להרבות המשרה ולתת שלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה (ממלכת בית דוד) ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם. המי"ם במלת למרבה איננה לסימן הבינוני, אך היא סימן המקור על דרך לשון ארמי (תלמידי מוה"רר אברהם לאטיש), ועיין למעלה ח' ו'. ואולי עשה ישעיה איזה סימן בכתיבת המי"ם, להודיע שאין המלה בינוני כשאר מרבה שבמקרא, ואח"כ עשו ממנה מ"ם סתומה.

2ולשלום אין קץ, ולשלום לא יהיה קץ; כלומר להרבות המשרה, ולעשות באופן שיהיה שלום לאין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו. למרבה המשרה ענינו לעשות שהמשרה תהיה רבה וגדולה, ומלת לעשות הנכללת במלת למרבה היא מושכת אחרת עמה (ולעשות לשלום אין קץ, לעשות שיהיה שלום בלי קץ על כסא דוד) להבין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה, להעמיד ממלכת בית דוד בל תמוט, וזה על ידי המשפט והצדקה שיעשה המלך, כי במשפט ובצדקה יכון כסא (רד"ק).

3מעתה ועד עולם, חוזר למעלה (רש"י ורד"ק), ובעלי הטעמים הפרידו המלות האלה, והדביקו אותן למטה, ועשו זה מפני שלא נתקיימה ההצלחה ההיא עד עולם. אמנם אין צורך לברוח ממשמעות הכתוב, כי כוונת הנביא לומר שחזקיה ישיב מלכות יהודה לאיתנה על ידי משפט וצדקה שיעשה, באופן שתוכל להתקיים לעולם; וכל זה אמנם לא יועיל אם לא ילכו בניו בדרכיו, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, ולפיכך מצאנו שהגלות מיוחסת לחטאות מנשה (מלכים ב' כ"ד ג'), כי הוא אשר קלקל כל הטוב שהיה מזומן על יהודה בזכות חזקיהו, וזה הוא שאמרו רז"ל (סנהדרין צ"ד) בקש הק"בה לעשות חזקיהו משיח.