שקל הקדש, שער הרחקת התאווה

1אמר אלהים לאדמה לאזין קולו והוא יהיה במסעדיה, לעבוד ישרים ואמונים עובדים אל נעלה ולהעביד עובדיה.

2מי הוא אנוש משכיל / הולל לפי שכלו, זהו דבר פשע / יכיר ויבדילו.

3לא ישקטה איש תבונה / שואל אמונה ודורש, עד שולחו תאותו / כלה גרש יגרש.

4איש בין בעצמך אל / תהי בטוח, עד ימשלה / שכלך בתאותך, אם לא תהי מושל / בתאותך, איכה תהי מושל / בזולתך.

5לא נחשב אדם ישר דרך / עד יהיו נגדו משוקצים כל העברות תאות נפש / בהם כעכברי' וכשקצים.

6אסור הוא לשלש ראשים / יפרד, שים לב תבחננו, אסור הנפש מתאוה / ולאיסורו תרחיקנו, עוד יש אסור אין בו תאוה / לעשותו, אז תניחנו, עוד יש אסור אלו היה מותר / נפש תשנאנו.

7אשרי מגרש תאוה נהיה / ליקר אשר לא בא ולא נראה, כי לא יהי נחם אנוש ינח / לכבוד אלהיו תאוה באה.

8אנוש לא ימשלה על תאותו / מאד מרה ורעה אחריתו, וכשפיפון יהי נושך עקבו / יליד יומו ותרבה מחלתו.

9אם תדרשה עצה ולא תמצא / יועץ אשר בו לבך יבטח, סור מאשר יקרב לתאותך / רשת וחרם פן לך תשטח, כי י צרך אורב לשכלך / עת יאטם אזנו ועינו טח.

10לולי שלשה נתרבו כל ענייני אדם, וצדקתו תהי מודעת, זקן קשה עורף במלבוש גאוה, גם תאוה באה ולא נמנעתי.

11מקבל את עצת תאות לבבו / ברגע קט ששון לבו יפזר, וממרה את עצתה כן יכובד, ומתנשא יהי נצח ונעזר.

12אל תהי מריב לאיש כילי / עצר ומנע הונו ממך חפץ, עם תאותך ריב והלחם / אתה ועברות אפך הפץ.

13התאוה ערה בכל רגע ועת / רואה, והעצה ישינה נצח, על כן תהי עצה מנוצחת / והתאוה מאד תרום ומעיז מצח.

14אשר הטיב בילדותו / יהי מטיב בזקנותו, ואם חטא בנערותו / יהי חוטא עד מותו.

15אנוש אנוש עד מתי לבבך / יהי ישן ותקיץ משנתך, הנח כל מלחמות אשר בתבל והתגבר וריב עם תאותך.

16איש על יפי תבל / שומע לתאותו, למאד יגון לבו / ירבה חרטתו.

17תאוה ועורון שניהם ידבקו יתחבקו יחד ויתלכדו, יתחברו לשחית יקר עוז האנוש, ישתתפו לעד ולא נפרדו.

18מקבל יסורי אל והיו כרצונו, יהי משיג לעד שמחות ומנוחות, ואדם על פגעי זמזנו מצטער, יסובוהו כל עת יגונות ואנחות.

19בכל דבר תשוגב(ר) אמונה, בכל המעלות רק היא יחידה, ודי לך באמונה חן ועושר, והון עתק ועסק בעבודה.

20לא בא מזון אדם וחק טורפו לא ימצאה על רוב מהירתו, אם יברחה ויעזוב טורפו, הוא ידרשהו עד מצוא אותו.

21מאס בדין האל ומשפטו, שוטה ואין רפאות לאולתו, כי לא להועיל אל זעוף פנים כעס ועצבתו בבא עתו.

22אשוה אל נכחי / לבל יאבד נצחי, לכונן את אורחי / אחשב בלבבי, לתאותי אענה / לבקש לה מחנה, חרוזיה אמנה / במספר ב ל ב ב י.