שקל הקדש, שער השתיקה ועת דבר נכוחה

1לעולם אין חרטה בשתיקה, ובדבור תהי תמיד חרטה, והלא טוב לך אשר תדום ותחשה מאד משתהי דובר ותחטא.

2אם לא תהי דובר תהי מושל עלי כל מאמריך ומפעליך, כי אם תדבר, הרשות מידך יצא והמה ימשלו עליך.

3מה לך לדבר דברה, אם נודעה תביא לך נזק וגם היא תכשילך, ואם תתחרטה על השתיקה באחת, על דברך רוב פעמים.

4מכאוב שתיקה לך / טוב מכאב מאמר, כי כל כאב דבור / רע הוא מאד ומר:

5אסור לשון ואותה אל תשלח לבל תשים עלי ראשך אשמים, ואם תתחרטה על השתיקה באחת, על דברך רוב פעמים:

6אצור את לשונך / כמו תאצור אוצר, ואם לא תהי שומרה, / לנפשך מאד יצר.

7אם תבחרה מוסר כדת / וכחוקה, תבחר במחסום / את פיך ובשתיקה.

8בפי כל האנוש מכשול לנפשו, כחתף יארוב איש תחת לשונו, לרגלה יהיה נכשל ונענש / בכל דבר ויכפיל את יגונו.

9ראה נברא אשר ברא לך שוכן בשמים, באזנים ועינים, ואפים ורגלים, כרעים וכפים, חלצים ושוקים, ולשון חד בתוך מסגר ולא תמצא לשונים. והכין לושתי חומות, שפתים ושנים, ולכן על דבריך יהיה מקשיב בכפליים, וללשון תשו אוצר הוא לשומרו לחיים.

10בפי כל האנוש אורך לחייו, ימי חלדו ומותו בין לחייו.

11מה טוב בשכל יהיה עודף על מענה פיהו ומדבריו, אכן בעודף מדברותיו על שכלו משנאו הוא וראש צריו.

12אם תחשה מדבר פחדך יגבר, על כן ומוראך יקל [ברוב] דבר.

13מה טוב דבר מסיר נזק / ממך או מביא תועלת, אם אין זה טוב לך שתחשה, כי אין לך בו שום תוחלת.

14איש מדבריו רב משכלו, כל מדבריו יהיו עליו, אך אם שכלו יהיה יותר, כל מדבריו יהיו אליו.

15ממעיט אמריו / ממעיט שגגות, מרבה דבריו / מרבה דאגות.

16אם תוך ביתך בעוד לילה תדבר, קחה מוסר והשפיל דבריך וניביך, אם מבעוד יום שמע וקשוב בעת תחשב, טרם תדבר ראה את כל סביביך.

17מכשול לשון אדם יחייב את ראשו ולדבריו יהי נספה, אך אם יהי נכשל במועצותיו, פתאום יהי נגף ויתרפא.

18בינה אנוש משכיל יסוד דברי עולם, ושים לבך לבינתם, יתחלקו כולם לארבעה ראשים, דעה סודם חקור אותם, יש בם תחלתם לתועלת, אכן תהי ירא לאחריתם, מהם בלי נזק ותועלת אין בם, לזאת תשנא בדברתם, גם יש אשר בם תהיה מוצא נזק בראשיתם ותכליתם, [עוד יש אחריתם טוב ויטיבו יחד בראשיתם,] על כן שלשה תעזוב וזנח, וקחה לך מהם רביעיתם.

19בכל עתים שור חוה, / ודבר האמת טוב משתיקה.

20דבר חכם ישיב אף וחימה, ויש מלה משיבה הנקמה.

21חכם לבב יה דובר ומציל, / ויציל באשר ישתוק פעמים ובדבריו מנוחה לענוים, / ולגאים במשטוח חרמים.

22אל יבטח אדם / בדברותיו, כי אם אנוש / מופלג בחכמותיו.

23ואין לאנוש כבוד / כמו דבר דבור עלי אופניו / ועל יושרו, יתן עטרת פז / עלי ראשו, ישים רביד זהב / בצוארו.

24מדבר שוא וינצל באמרו, מאד טוב מאשר ישתוק בדבר, וטוב עצל עשות שקר ומרמה מאד מאיש ממהר בם ונשבר.

25מכל משמר שמור פיך, / אז תנצל כצבי מיד, ושתיקה לך טוב מדבר, / וחרוזיה מניין מ י ד.