שבלי הלקט קלה

1דין מי שאין לו מים מהו לכרוך ידיו במפה או בבתי ידים. והנוטל ידיו ולא נתכוין לסעודה או מי שנטל ידיו לסעודה והפליג שעה א' ותיכף לנ"י ברכה.

2ומי שבא בדרך ואינו מוצא מים ליטול ידיו לא יהא כורך ידיו במפה או בסודר ואוכל דאיבעיא להו מהו לוכל במפה תא שמא דאמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל התירו במפה לאוכלי תרומה ולא התירו במפה לאוכלי טהרות פי' לפי שאוכלי תרומה זריזין הן ואינן נוגעין אבל אוכלי חולין בטהרה או חולין גרידי לא דחיישינן שמא יהיו נוגעין בפת בלא נטילה. אלא ליעבוד כי הא דאמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום. פי' שאומר בנטילה זו אהא מותר לוכל כל היום וצריך לשמור את ידיו אמר רבינא לבני פקתא דערבות כגון אתון דלא נפישי לכו מייא משו ידייכו מצפרא ואתנו עלייהו כולי יומא. איכא דאמרי דווקא בשעת הדחק והיינו דרב ואיכא דאמרי אפי' שלא בשעת הדחק ופליגא אדרב:

3שאלו תלמידיו את רבינו שלמה זצ"ל הנפנה ונטל ידיו צריך ליטול ידיו פעם אחרת לאכילה אי לא. אמר להם אף אני כך שאלתי את רבינו יעקב בר יקר זצ"ל. ואמר לי שצריך ליטול ולחזור וליטול ולברך על הראשונה אשר יצר ועל השניה על נטילת ידים ואומר אני נטילה אחת עולה לכאן ולכאן כי הא דאמר רב נוטל אדם ידיו שחרית וכו'.

4וכתב אחי ר' בנימין נר"ו אם לאחר שנפנה נטל ידיו כדי לסעוד מיד באותה נטילה מברך עליה על נטילת ידים ואשר יצר ודיו בנטילה אחת כדברי רבינו שלמה זצ"ל ואם לאחר שנפנה נטל ידיו ואין בדעתו לסעוד אע"פ שמיד לאחר נטילה נמלך לסעוד צריך לחזור וליטול ידיו לשם סעודה ולברך על נטילת ידים כדברי רבינו יעקב בר יקר זצ"ל. והמטביל ידיו בין נתכוין בין שלא נתכוין יצא בד"א לחולין אבל לתרומה אחד הנוטל ואחד המטביל אם נתכוין יצא ואם לאו לא יצא. ועוד כתב אחי ר' בנימין נר"ו הנוטל ידיו על מנת לאכול וקראו חבירו והפליג כשיעור שעה או ב' שעות ואחר כך בא לאכול צריך ליטול ידיו עוד כדתניא הלכה בסעודה דבר עם חבריו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס כו' פי' וכגון שלא שמר ידיו ולא דמי להא דרב דאמר נוטל אדם ידיו שחרית כו' דהתם דעתו להפליג וכיון שהתנה אין הפלגתו מועלת אבל זה אין דעתו להפליג וכיון שהפליג הרי הוא כאילו לא נטל שהרי לא התנה להפלגה לכך צריך לחזור וליטול ידיו: